על הכסף, הנחשב ענף מיוחד של ההון הכללי של החברה, או על הוצאת האחזקה של ההון הלאומי: תרגום של הפרק השני בספר השני של "עושר העמים" מאת אדם סמית

על הכסף, הנחשב ענף מיוחד של ההון הכללי של החברה, או על הוצאת האחזקה של ההון הלאומי

בספר הראשון הוראה שמחירן של רוב הסחורות מתפרק לשלושה חלקים: האחד משלם את שכר העבודה, השני את רווחי ההון, והשלישי את דמי החכירה של הקרקע ששימשה בייצורן ובהבאתן לשוק. ראינו גם שיש אמנם סחורות אחדות שמחירן מורכב משניים מן החלקים האלה בלבד, שכר עבודה ורווחי הון, ומעטות מאוד שמחירן כולו חלק אחד, שכר עבודה. ואולם מחירה של כל סחורה מתפרק בהכרח לאחד מן החלקים האלה, או לאחדים מהם, או לשלושתם יחד, שכן כל חלק ממנו שאינו הולך לא לדמי חכירה ולא לשכר עבודה הוא בהכרח רווח למישהו.

ומאחר שכך הדבר, כפי שהוער, בכל סחורה בפני עצמה, כך הוא בהכרח גם לגבי כלל הסחורות המרכיבות את התוצר השנתי כולו של הקרקע והעבודה בכל מדינה, בהצטברותן. המחיר כולו, כלומר ערך החליפין של אותו תוצר שנתי, מתפרק בהכרח לאותם שלושה חלקים עצמם, ומתחלק בין תושביה השונים של המדינה: או כשכר עבודתם, או כרווחי ההון שלהם, או כדמי החכירה של קרקעם.

אך אף שערכו הכולל של התוצר השנתי של הקרקע והעבודה בכל מדינה מתחלק כך בין תושביה השונים ומהווה להם הכנסה, עדיין, כשם שבדמי החכירה של אחוזה פרטית אנו מבחינים בין דמי החכירה הגולמיים לדמי החכירה הנקיים, כך נוכל להבחין גם בהכנסתם של כלל תושביה של מדינה גדולה.

דמי החכירה הגולמיים של אחוזה פרטית כוללים את כל מה שמשלם החוכר; דמי החכירה הנקיים הם מה שנותר פנוי בידי בעל הקרקע לאחר ניכוי הוצאות הניהול, התיקונים וכל שאר החיובים ההכרחיים, כלומר מה שהוא יכול, בלי לפגוע באחוזתו, להעביר אל המלאי השמור אצלו לצריכה מיידית, או להוציא על שולחנו, על מרכבתו וסוסיו, על קישוטי ביתו וריהוטו ועל הנאותיו ושעשועיו הפרטיים. עושרו הממשי עומד ביחס לדמי החכירה הנקיים שלו, לא לגולמיים.

ההכנסה הגולמית של כלל תושביה של מדינה גדולה כוללת את התוצר השנתי כולו של קרקעם ועבודתם; ההכנסה הנקייה היא מה שנותר פנוי בידיהם לאחר ניכוי הוצאות האחזקה, ראשית של ההון הקבוע שלהם ושנית של ההון החוזר שלהם, כלומר מה שהם יכולים, בלי לכרסם בהונם, להעביר אל המלאי השמור אצלם לצריכה מיידית, או להוציא על קיומם, על נוחיותם ועל שעשועיהם. גם עושרם הממשי עומד ביחס להכנסתם הנקייה, לא לגולמית.

ברור שיש להוציא את מלוא הוצאת האחזקה של ההון הקבוע מן ההכנסה הנקייה של החברה. לא החומרים הדרושים לתחזוקת המכונות וכלי המלאכה המועילים שלהם, המבנים מניבי הרווח שלהם וכיוצא באלה, ולא תוצרתה של העבודה הדרושה לעיצוב החומרים האלה בצורתם הראויה, יכולים אי פעם להוות חלק ממנה. מחירה של אותה עבודה יכול אמנם להוות חלק ממנה, שכן הפועלים המועסקים בה רשאים להעביר את מלוא ערך שכרם אל המלאי השמור אצלם לצריכה מיידית. אך בסוגים אחרים של עבודה, גם המחיר וגם התוצרת הולכים אל המלאי הזה: המחיר אל מלאי הפועלים, והתוצרת אל מלאיהם של אנשים אחרים, שקיומם, נוחיותם ושעשועיהם גדלים בזכות עבודתם של אותם פועלים.

ייעודו של ההון הקבוע הוא להגדיל את כוחות הייצור של העבודה, כלומר לאפשר לאותו מספר פועלים לבצע כמות עבודה גדולה בהרבה. בחווה שבה כל המבנים, הגדרות, התעלות, דרכי הגישה וכיוצא באלה נמצאים במצב מיטבי, אותו מספר פועלים ובהמות עבודה יפיקו תוצרת גדולה בהרבה מאשר בחווה בעלת שטח זהה ואיכות קרקע זהה שאינה מצוידת באותן נוחיות. בתעשייה, אותו מספר ידיים, בסיוע המכונות הטובות ביותר, יעבדו כמות סחורות גדולה בהרבה מאשר בכלי מלאכה משוכללים פחות. ההוצאה המושקעת כראוי בהון קבוע מכל סוג שהוא מוחזרת תמיד ברווח גדול, ומגדילה את התוצר השנתי בערך העולה בהרבה על ערך התחזוקה שאותן השבחות מחייבות. ואולם התחזוקה הזאת עדיין דורשת חלק מסוים מאותו תוצר. כמות מסוימת של חומרים ועבודתם של מספר מסוים של פועלים, ששניהם יכלו לשמש מיד להגדלת המזון, הלבוש והמגורים, הקיום והנוחיות של החברה, מוסטים כך לשימוש אחר, מועיל מאוד אמנם, אך שונה מן הראשון. מטעם זה כל שכלול במכניקה, המאפשר לאותו מספר פועלים לבצע כמות עבודה שווה בעזרת מכונות זולות ופשוטות יותר מכפי שהיה נהוג קודם לכן, נחשב תמיד מועיל לכל חברה. כמות מסוימת של חומרים ועבודתם של מספר מסוים של פועלים, ששימשו קודם לתחזוקת מכונות מורכבות ויקרות יותר, יכולים לאחר מכן לשמש להגדלת כמות העבודה שאותה מכונה, או כל מכונה אחרת, מועילה רק לביצועה. יזם של מפעל גדול, המוציא אלף לירות בשנה על אחזקת מכונותיו, אם יצליח לצמצם את ההוצאה הזאת לחמש מאות, יעסיק באופן טבעי את חמש המאות הנותרות ברכישת כמות נוספת של חומרים שיעובדו בידי מספר נוסף של פועלים. כמות העבודה שמכונותיו מועילות רק לביצועה תגדל אפוא באופן טבעי, ועמה כל התועלת והנוחות שהחברה יכולה להפיק מאותה עבודה.

את הוצאת האחזקה של ההון הקבוע במדינה גדולה אפשר להשוות בצדק רב להוצאות התיקונים באחוזה פרטית. הוצאות התיקונים עשויות להיות הכרחיות פעמים רבות לשם שמירה על תוצרתה של האחוזה, ובעקבות זאת גם על דמי החכירה הגולמיים והנקיים של בעל הקרקע. אך כאשר אפשר לצמצם אותן בעזרת ניהול נכון יותר בלי לגרום לשום ירידה בתוצרת, דמי החכירה הגולמיים נשארים לפחות כשהיו, ודמי החכירה הנקיים גדלים בהכרח.

אך אף שמלוא הוצאת האחזקה של ההון הקבוע מוצאת כך בהכרח מן ההכנסה הנקייה של החברה, אין הדבר כך בהוצאת האחזקה של ההון החוזר. מבין ארבעת החלקים המרכיבים את ההון האחרון הזה, כסף, מזונות, חומרים ומוצרים מוגמרים, שלושת האחרונים, כפי שכבר הוער, נמשכים …..

תרגום של הפרק:

Smith, A. (2007). Of Money considered as a particular Branch of the general Stock of the Society, or of the Expense of maintaining the National Capital. In: An Inquiry into the Nature and Causes of the Wealth of Nations (pp. 221-257). Lausanne: MetaLibri. (Original work published 1776)