על המחיר הטבעי ומחיר השוק של סחורות: תרגום של הפרק השביעי בספר הראשון של "עושר העמים" מאת אדם סמית

על המחיר הטבעי ומחיר השוק של סחורות

בכל חברה או סביבה קיים שיעור רגיל או ממוצע, הן של שכר העבודה והן של הרווח, בכל שימוש ושימוש בעבודה ובהון. שיעור זה נקבע באופן טבעי, כפי שאראה בהמשך, בחלקו על פי הנסיבות הכלליות של החברה, עושרה או עוניה, ומצבה: אם היא מתקדמת, עומדת במקומה או שוקעת, ובחלקו על פי טיבו המיוחד של כל שימוש ושימוש.

כמו כן קיים בכל חברה או סביבה שיעור רגיל או ממוצע של דמי חכירה, והוא נקבע אף הוא, כפי שאראה בהמשך, בחלקו על פי הנסיבות הכלליות של החברה או הסביבה שבה מצויה הקרקע, ובחלקו על פי פוריותה הטבעית או המושבחת של הקרקע.

שיעורים רגילים או ממוצעים אלה אפשר לכנות השיעורים הטבעיים של שכר העבודה, של הרווח ושל דמי החכירה, בזמן ובמקום שבהם הם רווחים בדרך כלל.

כאשר מחירה של סחורה כלשהי אינו גבוה ואינו נמוך מן הסכום המספיק כדי לשלם את דמי החכירה של הקרקע, את שכר העבודה ואת רווחי ההון שהושקעו בהפקתה, בהכנתה ובהבאתה אל השוק, הכל לפי שיעוריהם הטבעיים, הרי שהסחורה נמכרת במה שאפשר לקרוא לו מחירה הטבעי.

אז נמכרת הסחורה בדיוק בשוויה, או במה שהיא עולה באמת למי שמביא אותה אל השוק. אמנם בלשון היומיום מה שמכונה מחיר העלות של סחורה אינו כולל את רווחו של מי שעתיד למכור אותה שוב, אך אם הוא מוכר אותה במחיר שאינו מותיר לו את שיעור הרווח הרגיל בסביבתו, ברור שהוא מפסיד בעסקה, שהרי אילו השקיע את הונו בדרך אחרת היה משיג את אותו רווח. יתר על כן, רווחו הוא הכנסתו, הקרן הראויה למחייתו. כשם שבזמן שהוא מכין את הסחורות ומביא אותן אל השוק הוא מקדים ומשלם לפועליו את שכרם, כלומר את מחייתם, כך הוא מקדים לעצמו, באותו אופן, את מחייתו שלו, המותאמת בדרך כלל לרווח שהוא רשאי לצפות לו באורח סביר ממכירת סחורותיו. לפיכך, אם אין הן מניבות לו רווח זה, אין הן מחזירות לו את מה שאפשר לומר בצדק גמור שהן עלו לו באמת.

לכן, אף שהמחיר המותיר לו רווח זה אינו תמיד הנמוך ביותר שבו עשוי סוחר למכור לעתים את סחורותיו, הוא הנמוך ביותר שבו סביר שימכור אותן לאורך זמן ניכר, לפחות במקום שיש בו חופש מלא, או שבו הוא רשאי להחליף את עיסוקו ככל שיחפוץ.

המחיר בפועל שבו נמכרת סחורה כלשהי בדרך כלל קרוי מחיר השוק שלה. הוא עשוי להיות גבוה ממחירה הטבעי, נמוך ממנו, או זהה לו בדיוק.

מחיר השוק של כל סחורה מסוימת נקבע על פי היחס שבין הכמות המובאת בפועל אל השוק לבין הביקוש מצד המוכנים לשלם את המחיר הטבעי של הסחורה, כלומר את מלוא ערכם של דמי החכירה, העבודה והרווח שיש לשלם כדי להביאה לשם. אנשים אלה אפשר לכנות בעלי הביקוש הממשי, ואת ביקושם אפשר לכנות ביקוש ממשי, שכן די בו כדי לחולל את הבאת הסחורה אל השוק. הוא שונה מן הביקוש המוחלט. על אדם עני מאוד אפשר לומר, במובן מסוים, שיש לו ביקוש לכרכרה רתומה לשישה סוסים: הוא היה שמח לזכות בה, אלא שביקושו אינו ביקוש ממשי, משום שלעולם לא תובא הסחורה אל השוק כדי לספק אותו.

כאשר הכמות של סחורה כלשהי המובאת אל השוק נופלת מן הביקוש הממשי, אי אפשר לספק לכל המוכנים לשלם את מלוא ערכם של דמי החכירה, שכר העבודה והרווח שיש לשלם כדי להביאה לשם את הכמות הרצויה להם. במקום להישאר בלעדיה כליל, יסכימו אחדים מהם לשלם יותר. מיד תפרוץ ביניהם תחרות, ומחיר השוק יעלה מעל למחיר הטבעי, במידה זו או אחרת, בהתאם לגודל המחסור או לעושרם ולתאוות המותרות של המתחרים, …..

תרגום של הפרק:

Smith, A. (2007). Of the Natural and Market Price of Commodities. In: An Inquiry into the Nature and Causes of the Wealth of Nations (pp. 47-54). Lausanne: MetaLibri. (Original work published 1776)