על צבירת ההון, או על עבודה יצרנית ועבודה בלתי יצרנית: תרגום של הפרק השלישי בספר השני של "עושר העמים" מאת אדם סמית

על צבירת ההון, או על עבודה יצרנית ועבודה בלתי יצרנית

יש סוג אחד של עבודה שמוסיף לערכו של הדבר שעליו היא מושקעת, ויש סוג אחר שאין לו השפעה כזאת. את הראשון, מאחר שהוא מייצר ערך, אפשר לכנות עבודה יצרנית, ואת השני עבודה בלתי יצרנית. {כמה סופרים צרפתים, מלומדים ומחוננים, השתמשו במילים הללו במובן אחר. בפרק האחרון של הספר הרביעי אנסה להראות שמובן זה אינו נכון.} כך, עבודתו של בעל מלאכה מוסיפה בדרך כלל לערכם של החומרים שבהם הוא עובד את ערך מחייתו שלו ואת רווחו של מעסיקו. עבודתו של משרת בית, לעומת זאת, אינה מוסיפה לערכו של שום דבר. אף שהמעסיק מקדים לבעל המלאכה את שכרו, למעשה אין הוא עולה לו דבר, שכן ערכו של שכר זה מושב בדרך כלל, ועמו רווח, בערכו המושבח של הדבר שעליו הושקעה עבודתו. ואילו הוצאות מחייתו של משרת בית אינן מושבות לעולם. אדם מתעשר כשהוא מעסיק בעלי מלאכה רבים, ומתרושש כשהוא מפרנס משרתי בית רבים. ואולם גם לעבודתם של האחרונים יש ערך, והיא ראויה לגמולה לא פחות מעבודתם של הראשונים. אלא שעבודתו של בעל המלאכה מתקבעת ומתממשת בדבר מסוים או בסחורה סחירה, שמתקיימים זמן מה לפחות אחרי שהעבודה הסתיימה. זוהי, כביכול, כמות מסוימת של עבודה שנאגרה ואוחסנה, כדי שתופעל בעת הצורך בהזדמנות אחרת. אותו דבר, או, וזה היינו הך, מחירו של אותו דבר, יכול אחר כך, בעת הצורך, להניע כמות עבודה השווה לזו שייצרה אותו מלכתחילה. עבודתו של משרת הבית, לעומת זאת, אינה מתקבעת ואינה מתממשת בשום דבר מסוים או בסחורה סחירה. שירותיו כלים בדרך כלל ברגע ביצועם ממש, ולעתים רחוקות בלבד הם מותירים אחריהם שריד כלשהו של ערך שבאמצעותו אפשר יהיה לרכוש אחר כך כמות שווה של שירות.

עבודתם של כמה מן המעמדות הנכבדים ביותר בחברה אינה מפיקה ערך כלשהו, ממש כעבודתם של משרתי בית, ואינה מתקבעת ואינה מתממשת בשום דבר קבוע או בסחורה סחירה שיתקיימו אחרי תום העבודה ושבאמצעותם אפשר יהיה לרכוש אחר כך כמות שווה של עבודה. הריבון, למשל, ועמו כל נושאי המשרה בתחומי המשפט והמלחמה המשרתים תחתיו, הצבא כולו והצי כולו, הם עובדים בלתי יצרניים. הם משרתי הציבור, ופרנסתם באה מחלק מן התפוקה השנתית של עמלם של אחרים. שירותם, ויהא מכובד, מועיל או הכרחי ככל שיהיה, אינו מייצר דבר שבאמצעותו אפשר יהיה לרכוש אחר כך כמות שווה של שירות. החסות, הביטחון וההגנה של המדינה, שהם פרי עבודתם בשנה זו, לא יקנו את חסותה, ביטחונה והגנתה בשנה הבאה. באותו מעמד יש למנות הן כמה מן המקצועות הרציניים והחשובים ביותר והן כמה מן הקלילים שבמקצועות: אנשי כמורה, עורכי דין, רופאים, אנשי ספר מכל הסוגים, שחקנים, ליצנים, מוזיקאים, זמרי אופרה, רקדני אופרה וכיוצא באלה. לעבודתם של הפחותים שבהם יש ערך מסוים, הנקבע לפי אותם עקרונות עצמם הקובעים את ערכו של כל סוג עבודה אחר, ואילו עבודתם של הנעלים והמועילים שבהם אינה מייצרת דבר שיוכל אחר כך לקנות או להשיג כמות שווה של עבודה. כמו דקלומו של השחקן, נאומו של הנואם או נעימתו של המוזיקאי, מלאכתם של כולם כלה ברגע היווצרותה ממש.

העובדים היצרניים, העובדים הבלתי יצרניים ואלה שאינם עובדים כלל, כולם מתפרנסים במידה שווה מן התפוקה השנתית של קרקע המדינה ועבודתה. תפוקה זו, גדולה ככל שתהיה, לעולם אינה יכולה להיות אינסופית, ובהכרח יש לה גבולות מסוימים. לפיכך, ככל שחלק קטן או גדול יותר ממנה מוקדש בשנה נתונה לפרנסתן של ידיים בלתי יצרניות, כך יישאר במקרה האחד יותר ובמקרה האחר פחות עבור הידיים היצרניות, ותפוקת השנה הבאה תגדל או תקטן בהתאם, שהרי התפוקה השנתית כולה, למעט מה שהאדמה מצמיחה מאליה, היא פרי העבודה היצרנית.

אמנם התפוקה השנתית כולה של קרקע כל מדינה ועבודתה מיועדת בסופו של דבר, ללא ספק, לספק את צריכתם של תושביה ולהניב להם הכנסה, אך כשהיא יוצאת לראשונה מן האדמה או מידיהם של העובדים היצרניים, היא נחלקת מאליה לשני חלקים. האחד, ולעתים קרובות הגדול שבשניים, מיועד מלכתחילה להשבת הון, או לחידוש המזונות, החומרים והתוצרת המוגמרת שנמשכו מתוך הון, ואילו האחר מיועד לשמש הכנסה, בין לבעליו של אותו הון בתור רווחי ההון שלו, ובין לאדם אחר בתור דמי החכירה של קרקעו. כך, מתוך תפוקת הקרקע, חלק אחד משיב את הונו של החוכר, והאחר משלם את רווחו ואת דמי החכירה לבעל הקרקע, ובכך משמש הכנסה הן לבעליו של הון זה בתור רווחי ההון שלו והן לאדם אחר בתור דמי החכירה של קרקעו. באותו אופן, מתוך תפוקתו של בית מלאכה גדול, חלק אחד, והוא תמיד הגדול שבחלקים, משיב את הונו של יזם המפעל, ואילו האחר משלם את רווחו ובכך משמש הכנסה לבעליו של הון זה.

אותו חלק מן התפוקה השנתית של קרקע מדינה כלשהי ועבודתה המשיב הון אינו משמש במישרין לעולם לפרנסתן של ידיים שאינן יצרניות. הוא משלם אך ורק את שכרה של העבודה היצרנית. ואילו החלק המיועד במישרין לשמש הכנסה, אם כרווח ואם כדמי חכירה, עשוי לפרנס בלא הבדל ידיים יצרניות או בלתי יצרניות.

כל חלק מהונו שאדם מפעיל בתור הון, הוא מצפה תמיד שיושב לו בתוספת רווח. לפיכך הוא מפעיל אותו לפרנסתן של ידיים יצרניות בלבד, ולאחר שמילא עבורו את תפקיד ההון, הוא משמש להן הכנסה. בכל פעם שהוא מפעיל חלק ממנו לפרנסתן של ידיים בלתי יצרניות מכל סוג שהוא, נמשך אותו חלק מאותו רגע מהונו ועובר אל המלאי השמור לצריכה מיידית. …..

תרגום של הפרק:

Smith, A. (2007). Of the Accumulation of Capital, or of Productive and Unproductive Labour. In: An Inquiry into the Nature and Causes of the Wealth of Nations (pp. 258-273). Lausanne: MetaLibri. (Original work published 1776)