על רווחי ההון: תרגום של הפרק התשיעי בספר הראשון של "עושר העמים" מאת אדם סמית

על רווחי ההון

עלייתם וירידתם של רווחי ההון תלויות באותן סיבות שבהן תלויות עלייתו וירידתו של שכר העבודה, כלומר בהתרחבותו או בהצטמקותו של עושר החברה; אלא שאותן סיבות משפיעות על השניים בדרכים שונות מאוד.

גידול ההון, שמעלה את השכר, נוטה להוריד את הרווח. כאשר הונם של סוחרים עשירים רבים מופנה לאותו ענף מסחר עצמו, התחרות ביניהם נוטה מטבעה להוריד את הרווח בו; וכאשר חל גידול דומה בהון בכל הענפים השונים המתנהלים באותה חברה, אותה תחרות עצמה חייבת לחולל את אותה תוצאה בכולם.

כבר הערנו שאין זה קל לקבוע מהו שכר העבודה הממוצע, אפילו במקום מסוים ובזמן מסוים. גם במקרה זה נדיר שנוכל לקבוע יותר מאשר מהו השכר הרווח ביותר. אך אפילו זאת נדיר שאפשר לעשות בכל הנוגע לרווחי ההון. הרווח תנודתי כל כך, עד שאפילו מי שמנהל ענף מסחר מסוים אינו תמיד יודע לומר בעצמו מהו ממוצע רווחו השנתי. משפיע עליו לא רק כל שינוי במחירי הסחורות שבהן הוא סוחר, אלא גם מזלם הטוב או הרע של מתחריו ושל לקוחותיו, ואלף מקרים אחרים שסחורות חשופות להם בהובלה בים או ביבשה, ואפילו בעת אחסונן במחסן. על כן הוא משתנה לא רק משנה לשנה, אלא מיום ליום וכמעט משעה לשעה. לקבוע מהו הרווח הממוצע של כל ענפי המסחר השונים המתנהלים בממלכה גדולה הוא קשה הרבה יותר; ולשפוט בדרגת דיוק כלשהי מה היה הרווח בעבר, או בתקופות רחוקות, הוא בלתי אפשרי לחלוטין.

אך אף שאי אפשר אולי לקבוע בדיוק כלשהו מהם רווחי ההון הממוצעים, או מה היו, בימינו או בימי קדם, אפשר לגבש לגביהם מושג מסוים מתוך שיעור הריבית על הכסף. אפשר לקבוע ככלל שבכל מקום שבו אפשר להפיק הרבה משימוש בכסף, בדרך כלל גם ישלמו הרבה תמורת השימוש בו; ובכל מקום שבו אפשר להפיק ממנו מעט, בדרך כלל ישלמו תמורתו פחות. לפיכך, ככל ששיעור הריבית הרווח בשוק משתנה במדינה כלשהי, אנו יכולים להיות בטוחים שרווחי ההון הרגילים משתנים עמו, יורדים כשהוא יורד ועולים כשהוא עולה. התפתחות הריבית עשויה אפוא להביא אותנו לידי מושג כלשהו על התפתחות הרווח.

בחוק משנת 37 למלכות הנרי השמיני הוכרזה כל ריבית שמעל 10 אחוזים כבלתי חוקית. כנראה נגבתה לפעמים ריבית גבוהה מזו קודם לכן. בימי מלכותו של אדוארד השישי אסרה קנאות דתית כל ריבית שהיא. אלא שאיסור זה, כמו כל האיסורים מסוגו, לא הועיל כלל, כך נאמר, ומן הסתם הגדיל את נגע הנשך יותר משהקטין אותו. חוק הנרי השמיני הוחזר לתוקפו בחוק משנת 13 למלכות אליזבת, פרק 8, ו-10 אחוזים הוסיפו להיות שיעור הריבית החוקי עד שנת 21 למלכות ג'יימס הראשון, אז הוגבל השיעור ל-8 אחוזים. זמן קצר לאחר הרסטורציה הופחת ל-6 אחוזים, ובחוק משנת 12 למלכות המלכה אן ל-5 אחוזים. נראה שכל התקנות החקוקות השונות הללו נקבעו בתבונה רבה. נראה שהן הלכו בעקבות שיעור הריבית בשוק, כלומר השיעור שבו נהגו ללוות אנשים בעלי אשראי טוב, ולא הקדימו אותו. מאז ימי המלכה אן נראה ששיעור של 5 אחוזים היה גבוה מן השיעור בשוק ולא נמוך ממנו. לפני המלחמה האחרונה לוותה הממשלה ב-3 אחוזים, ואנשים בעלי אשראי טוב בבירה ובחלקים רבים אחרים של הממלכה לוו ב-3 וחצי, ב-4 וב-4 וחצי אחוזים.

מאז ימי הנרי השמיני התקדמו עושרה והכנסתה של המדינה בהתמדה, ובמהלך התקדמותם נראה שקצבם הואץ בהדרגה ולא הואט. נדמה שלא זו בלבד שהמשיכו להתקדם, אלא שהתקדמו מהר יותר ויותר. שכר העבודה עלה בהתמדה באותה תקופה עצמה, ואילו ברוב ענפי המסחר והתעשייה השונים הלכו רווחי ההון ופחתו.

בדרך כלל דרוש הון גדול יותר כדי לנהל ענף מסחר כלשהו בעיר גדולה מאשר בכפר. ההון הרב המושקע בכל ענף מסחר, ומספרם של המתחרים העשירים, מורידים בדרך כלל את שיעור הרווח בעיר אל מתחת לשיעורו בכפר. ואילו שכר העבודה גבוה בדרך כלל בעיר גדולה מאשר בכפר. בעיר משגשגת קורה לא אחת שמי שיש בידיהם הון רב להשקיע אינם מצליחים להשיג את מספר הפועלים הדרוש להם, ועל כן הם מציעים מחירים זה כנגד זה כדי להשיג כמה שיותר, וכך עולה שכר העבודה ורווחי ההון יורדים. באזורים הנידחים של הארץ אין לעיתים קרובות הון מספיק כדי להעסיק את …..

תרגום של הפרק:

Smith, A. (2007). Of the Profits of Stock. In: An Inquiry into the Nature and Causes of the Wealth of Nations (pp. 73-81). Lausanne: MetaLibri. (Original work published 1776)