קשיים וגורמים המשפיעים על התמודדות המשפחות לילדים עם הפרעת ADHD

[שם מוסד אקדמי]

[שם הפקולטה / חוג]

עבודה סמינריונית בקורס:
[שם הקורס]

בנושא:

קשיים וגורמים המשפיעים על התמודדות המשפחות לילדים עם הפרעת ADHD

מגיש:
ת.ז.
המנחה:

[תאריך]

תוכן עניינים

1. מבוא 3
2. סקירת ספרות 5
2.1. הפרעת קשב והיפראקטיביות: הגדרה ותת-סוגי ההפרעה 5
2.2. קשייהם של הורים לילדים עם הפרעת ADHD 8
2.3. התמודדות הורים 12
2.4. סגנונות הורות 13
2.5. סגנון הורות והתמודדות הורים לילד עם הפרעת ADHD 15
2.6. גורמים מקלים ודרכי סיוע למשפחה 17
3. דיון ומסקנות 20
4. ביבליוגרפיה 22

1. מבוא

הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD – Attention Deficit Hyperactivity Disorder) היא אחת ההפרעות השכיחות בקרב ילדים. שכיחות ההפרעה היא שלושה אחוזים עד עשרה אחוזים מכלל האוכלוסייה, ושניים עד שמונה אחוזים מהילדים בגיל בית ספר. לפיכך, בכיתה של 30 ילדים סביר כי יימצא ילד אחד או שניים בעלי ADHD (היימן, 2009).
מאפיינה המרכזיים של ההפרעה כוללים קשיים ניכרים בקשב וריכוז, התנהגות אימפולסיבית, ופעלתנות יתר (היפראקטיביות). ילדים עם ADHD עשויים להיות אימפולסיביים, מתקשים לדחות סיפוקים, סף התסכול שלהם נמוך והם מתקשים לווסת את התנהגותם ולשלוט בדחפיהם ובתגובותיהם. הם נמצאים בתנועה מתמדת, מדברים בלי הפוגה ותובעים יותר תשומת לב מהוריהם. בנוסף, ילדים אלה נתפסים פעמים רבות באורח שלילי בעיני הסביבה (Kendall, 1998).
רבים מתקשים לראות את ההקבלה בין ADHD לבין מגבלות פיזיות כגון עיוורון או שיתוק מוחין, מכיוון שאין ראיות לפגם במערכת העצבים המרכזית. רוב המבוגרים מנסים להתעלם, בהתחלה, מסימפטומים של ADHD. כשההתנהגות חוזרת על עצמה שוב ושוב, הם מנסים להגביר את שליטתם על הילד, וכשנסיונות השליטה כושלים, הם מחליטים שהילד מתפרע בכוונה תחילה. גם לאחר שהילד מאובחן עם ADHD, האשמה נופלת על ההורים, והתווית של ADHD נתפשת על ידי הסביבה כתירוץ שמאפשר להורים להתעלם מהבעיה מהאחריות (Barkley, 2013).
ההפרעה מאובחנת בדרך כלל כאשר הילדים מגיעים לבית הספר, בגלל הדרישות שמציבה מסגרת זו בפני הילדים. עם זאת, היא יכולה להיות מאובחנת גם לפני כן, כמו גם בבגרות (Barkley, 2013). בנוסף לקשיים בבית הספר, הפרעתADHD עלולה לגרום לקשיים ניכרים בכל מעגלי החיים, ובכלל זה בחיי החברה ובמשפחה (היימן, 2009). הבעיות אינן מסתיימות בילדות; נמצא כי רוב הילדים בעלי ADHD חשופים יותר למצוקות ובעיות בחייהם הבוגרים, מאשר אלו שאינם לוקים בהפרעה (Brown, Howcroft & Muthen, 2010).
כאשר יש במשפחה ילד עם ADHD, ההפרעה משפיעה על המשפחה כולה. בנוסף לקשיים שחווה הילד עצמו, גם הורים ואחים לילד עם ADHD חווים קשיים ניכרים. בנוסף, להורים של ילדים בעלי ADHD יש פעמים רבות מאפיינים נוספים המערימים קשיים נוספים על התמודדות עם ילדם, כגון בעיות פסיכולוגיות והיסטוריה של ADHD בילדות (Deault, 2009). משום כך, על ההורים והמשפחות לשנות את הרגליהם, ולמצוא דרכי התמודדות אשר יקלו את הסתגלותם של כל בני המשפחה (היימן, 2009; Kendall, 1999). האלטרנטיבה המוצלחת פחות מתבטאת בכניעה לקשיים, ומשפחה שבוחרת באסטרטגיה כזו עלולה למצוא את עצמה במשבר רציני (Barkley, 2013).
מטרת עבודה זו היא לבדוק כיצד מתמודדים הורים במשפחות המגדלות ילד עם ADHD, מתוך ההנחה כי הבנה טובה יותר של הפרעת ADHD עשויה להקל ולסייע בהתמודדות ההורים לילד עם ADHD.
לצורך כך, ייסקרו דרכי ההתמודדות של הורים לילדים הסובלים מ-ADHD, והקשיים עמם מתמודדים הילד, ההורים והמשפחה כולה, תוך התייחסות להשפעה של ההורים ושל סגנונות ההורות על התנהגות הילד, ולהשפעתו של הילד על ההורה. לבסוף, ייסקרו את הגורמים המסייעים או מקלים על ההתמודדות, ואת האמצעים השונים העומדים לרשותן של המשפחות.
חשיבותו הרבה של הנושא נובעת משכיחותה של ההפרעה ומהשפעתה הנרחבת על הסביבה כולה. הבנת הקשיים איתם מתמודדים הסובלים מההפרעה, כמו גם הבנת הגורמים המשפיעים על התפקוד של ילדים עם ADHD ומשפחותיהם, חשובה לכל הגורמים המעורבים, ובכלל זה הורים, אנשי חינוך, מטפלים ואנשי מקצוע אחרים.