רגולציה של סיכונים, סיכום של פרק 4 שער 4 בספר רגולציה – מתאוריה למעשה
#13611- תחומים: כלכלה, מדיניות ציבורית, מנהל ציבורי
- נושאים: אכיפה, אסדרה, הטיות קוגניטיביות, המשבר הכלכלי של 2008, הערכת סיכונים, ניהול סיכונים, רגולציה, רגולציה של סיכונים, תפיסת סיכון
- קורס: רגולציה - מתאוריה למעשה - 10957
- מוסד אקדמי: האוניברסיטה הפתוחה
שם הקובץ:
- היקף: 737 מילים, 3 עמודים (ההיקף הוא ברוטו ועשוי לכלול שערים, תוכן עניינים, ביבליוגרפיה, נספחים וכדומה).
- מספר מקורות: 1
להורדת הפריט
- מחיר: ₪8.00
רגולציה של סיכונים
רגולציה של סיכונים: מהי
רגולציה של סיכונים (risk regulation) היא גישה לקביעת סדרי עדיפויות רגולטוריים, בעיצוב הרגולציה וביישומה ובאכיפתה כאחד, המבוססת על הערכה אמפירית של סיכונים ומכוונת להתמקד בסיכונים החמורים ביותר. בשלב העיצוב עוסקת הגישה בזיהוי הסיכונים ובדירוגם, באסטרטגיות למזעורם ובאזהרה מוקדמת מפניהם, ובה נקבע גם אם הסיכונים יאוסדרו באמצעות כלים ציבוריים, כגון סטנדרטים של ציווי ושליטה, או באמצעות השוק, למשל חיוב ברכישת ביטוח, מה שמכניס שחקנים פרטיים כמו חברות ביטוח לתהליך האסדרה. בשלב האכיפה מכוונת רגולציה של סיכונים את מאמצי הפיקוח לפי חומרת הסיכון של הגורמים השונים. זיהוי הסיכון (risk) מחייב בחינת ההסתברות (probability) שנזק מסוים (harm) יתרחש בזמן נתון ובשל אירוע נתון, כלומר בחינה של קשר סיבתי בין האירוע המזיק לנזק העלול להתקיים (Baldwin and Cave, 2010; Lodge and Wegrich, 2012). נהוג לדרג את הסיכונים לפי תוחלת הסיכון (expected risk), שהיא מכפלת הנזק בהסתברות התרחשותו, ותהליך זיהוי הסיכונים, כימותם ודירוגם מכונה הערכת הסיכונים (risk assessment), המשמשת בסיס לקביעת סדרי עדיפות באסדרה ובאכיפה.
הערכת הסיכון קובעת גם אילו סיכונים נסבלים (acceptable risks) ואילו אינם נסבלים (unacceptable risks): הראשונים הם אלה שאין טעם לפתח מערכת אסדרה שנוגעת אליהם, מאחר שההסתברות להתממשותם נמוכה או בלתי צפויה, הנזק הצפוי קטן, או שקשה לעצב אמצעי מניעה יעילים כנגדם. את חומרת הנזק אפשר להעריך במונחי השפעה או עלות חברתית, כספית, בריאותית או כפגיעה בתקינות פעילות השוק, ואת ההסתברות להתממשות הסיכון מעריכים לעתים קרובות בהסתמכות על סיכונים דומים בעבר, חרף מגבלות ברורות שיש בהתבססות על העבר להערכת העתיד. כאשר יש נתונים המאפשרים חישובי הסתברות, מדובר בנזק הסתברותי (probabilistic harms/risks), אך יש מצבים שבהם הנזק בלתי צפוי (unpredictable damage/risks), משום שאין דרך לכמת את הסתברותו, ואז יש להסתפק בהערכה סובייקטיבית (Baldwin and Cave, 2010). ליישום בשלב האכיפה, הרגולטור הסביבתי בבריטניה קובע את שיוכו של כל מתקן תעשייתי לרמת מסוכנות, כנגזרת של חומרת נזקי אי ציות ושל עברו של המפעל, ולפי דרגת המסוכנות נקבעים מספר הביקורות, עלות הרישיון וחומרת הטיפול בהפרות. מודל זה מיושם בידי מרבית הרשויות הרגולטוריות בבריטניה (Black, 2005).
סיכום של הפרק:
קרסין, א. (2018). רגולציה של סיכונים. בתוך: רגולציה – מתאוריה למעשה (עמ' 409-414). רעננה: האוניברסיטה הפתוחה.
