תחבולות בחקירה המשטרתית וגבולות הפגיעה בזכויות הנחקר

תוכן עניינים

מבוא 1
החקירה המשטרתית 3
החקירה המשטרתית והאמצעים העומדים לרשות החוקרים 3
סמכויות המשטרה בחקירה 4
זכויות הפרט בחקירה 4
הזכות להליך הוגן 5
הזכות להימנע מהפללה עצמית וזכות השתיקה 5
הזכות להיוועצות וייצוג על ידי עורך דין 6
התחבולות בחקירה 8
מהות התחבולה בחקירה 8
סוגי תחבולות בחקירה 8
הבחנה בין תחבולה לגיטימית לתחבולה פסולה 9
הפגיעות וההשלכות 10
הודאה חופשית ומרצון 11
משפט משווה 13
סיכום ומסקנות 15
ביבליוגרפיה 16
חקיקה 16
פסיקה 16
ספרות 17

מבוא

החקירה המשטרתית היא השלב שבו נקבע, לא פעם, גורלו של ההליך הפלילי כולו. בשלב זה אוספת המשטרה את הראיות שעליהן יושתת כתב האישום, ובשלב זה גם מתעצב מערך הכוחות שבין הפרט לבין הרשות החוקרת. עשיית צדק בהליך הפלילי משמעה ניהול הליך הוגן, המוביל לחשיפת האמת, לזיכוי החף מפשע ולהרשעת האשם, בלא שייווצר עיוות דין. מתח מתמיד קיים, אפוא, בין האינטרס הציבורי בחקר האמת לבין ההגנה על זכויותיו של הנחקר.

זכויות הנחקר אינן בבחינת המלצה. כבוד האדם, שלמות גופו ואוטונומיית הרצון שלו מוגנים בחוק יסוד, וההגנה הזו אינה נפקעת מאדם בשל עצם היותו חשוד או עצור: החופש נשלל ממנו, אך צלם האדם לא נלקח ממנו. עם זאת, מחקר שבחן חקירות שהתנהלו בפועל מלמד כי גם כאשר הזכויות מוקראות לנחקר כנדרש, יכולתו לממש אותן תלויה באופן שבו החוקר מנהל את השיח בחדר החקירות.

השימוש בתחבולות, בתכסיסים ובמניפולציות הוא חלק בלתי נפרד מעבודת החקירה, ועצם קיומו אינו פסול מעיקרו. יש הרואים בו כלי הכרחי שבלעדיו לא ניתן להגיע לחקר האמת, ויש הרואים בו פתח לפגיעה אנושה בזכויות הנחקר ולהודאות שווא. שאלת האתיקה שבניהול החקירה המשטרתית נדונה בספרות המקצועית כבר לפני שלושה עשורים, והביקורת על השימוש בתחבולות ובמדובבים לשם גביית הודאות מלווה את הפסיקה הישראלית מאז. מחקר אמפירי שניתח חקירות פליליות ממשיות מצא כי תכסיסי חקירה אינם מופעלים כאמצעים בודדים אלא בצברים חוזרים, וכי דווקא הצטברותם היא שמגדילה את הסיכון לפגיעה ברצון החופשי של הנחקר. במקביל התפתחו בעולם מודלים של תחקור המבוססים על איסוף מידע ובדיקת גרסות ולא על הפקת הודאה, ובראשם מודל ‎PEACE‎.

הרלוונטיות של הסוגיה אינה תיאורטית. זיכויו של רומן זדורוב במשפטו החוזר בשנת 2023, לאחר שהורשע שלוש פעמים על יסוד הודאה שנמסרה בעקבות חקירה ממושכת ושימוש במדובב, החזיר לשיח הציבורי והמשפטי את שאלת מחירה של התחבולה. מחקרים עדכניים מכמתים את הסיכון הזה ומראים כי שכיחותם של תכסיסי חקירה מסוימים מעלה באופן ממשי את ההסתברות להודאת שווא ולהרשעת חף מפשע, ואחרים מלמדים כי החלטתו של הנחקר להודות מוסברת פחות בעוצמת הלחץ הישיר ויותר בנסיבות ההקשריות שבהן הוא נתון.

עבודה זו בוחנת את גבולות המותר והאסור בשימוש בתחבולות בחקירה המשטרתית, ושואלת אם שימוש זה מתיישב עם חובת ההגינות של הרשות החוקרת ועם זכויותיהם של חשודים ונאשמים. הפרק הראשון מתאר את החקירה המשטרתית ואת האמצעים העומדים לרשות החוקרים, ומציב את סמכויות המשטרה אל מול זכויות הפרט בחקירה. הפרק השני מציג את סוגי התחבולות והמניפולציות הנוהגים, מתווה את ההבחנה בין תחבולה לגיטימית לתחבולה פסולה, ועומד על הפגיעות ועל ההשלכות הנובעות מהן, ובכללן שאלת ההודאה החופשית ומרצון וקבילותה. הפרק השלישי משווה בין הדין הישראלי לבין הדין הזר, ופרק הסיכום מציג את המסקנות ואת ההמלצות העולות מן הדיון.