תפיסותיהן של גננות בגני חינוך מיוחד על שיתוף פעולה עם גני חינוך רגיל

תפיסותיהן של גננות בגני חינוך מיוחד על שיתוף פעולה עם גני חינוך רגיל

תוכן עניינים

מבוא 2
סקירת ספרות 3
התפתחות החינוך המיוחד בעולם ובישראל 3
התפתחות השילוב במערכת החינוך בעולם ובישראל 4
השילוב מנקודת מבטם של הצוות החינוכי 5
מתודולוגיה 7
שדה המחקר 7
כלי מהמחקר 8
תוקף ומהימנות 9
אתיקה 9
הליך 9
שיטת הניתוח 9
ממצאים 10
תרשים 1: תפיסות של גננות בגן בחינוך המיוחד על פעילות משותפת כשילוב של הילדים בגן חינוך רגיל 10
ידע והלכה למעשה של הפעילות המשותפת 11
תפיסות הגננות כלפי הפעילות המשותפת 13
המלצות לקידום ושיפור הפעילות המשותפת 15
דיון ומסקנות 17
רשימת מקורות 20
נספחים 22
נספח א- תדריך לראיון חצי מובנה 22

מבוא

הנושא בו תעסוק העבודה הסמינריונית הוא כיצד תופסות הגננות בגן בחינוך המיוחד את הפעילות המשותפת כביטוי לשילוב הילדים עם גן בחינוך רגיל. שאלה זו נוגעת בהפרדה הקיימת כיום בין סוגי המסגרות החינוכיות בישראל, חינוך מיוחד וחינוך רגיל. החינוך המיוחד כולל בתוכו גנים ובתי ספר, וילדים בגילאי 6-3 הלומדים בגני ילדים לחינוך מיוחד משתתפים במגוון רחב של פעילויות המותאמות לרמות תפקוד שונות. שיבוצם של הילדים למסגרות אלו נקבע על פי החלטת ועדת זכאות ואפיון ובהתאם להעדפת ההורים, וזאת בהתאם לחוק החינוך המיוחד (אתר משרד החינוך, פורטל הורים – שילוב וחינוך מיוחד).
המושג ״שילוב״ נתפס כתהליך חינוכי איכותי המכבד את השונות בין הילדים, מכיר ביכולותיהם, במאפייניהם ובצורכיהם השונים, ושואף להגביר את השתתפותם בפעילויות חינוכיות, תרבותיות וקהילתיות תוך מאבק פעיל באפליה והדרה (UNESCO-IBE, 2008). עבודה זו תתמקד באחד מביטויי השילוב הקיימים בגני הילדים, והוא הפעילות המשותפת.
אחד מביטויי השילוב הוא באמצעות פעילות משותפת, המאפשרת לגני חינוך מיוחד הנמצאים במבנה משותף או במבנים סמוכים לקיים פעילות משותפת עם גני חינוך רגיל, ולהיפך. פעילות משותפת כוללת בדרך כלל צוות של שתי גננות ולפחות שתי סייעות מכל גן (אבישר ואנטין, 2019). מודל זה נבדל ממודלים אחרים של שילוב פרטני או קבוצתי (קליין וסובלמן-רוזנטל, 2010), בכך שהוא מתקיים ברמת המסגרת כולה ומערב את שני הצוותים החינוכיים גם יחד.
החשיבות בנושא זה מתחלקת לשתי בחינות עיקריות: עיונית ומעשית. מהבחינה העיונית, בספרות המחקרית קיים מידע רב יותר על נושא השילוב בקרב גילאי בית הספר, ופחות בקרב גילאי הגן (לייזר, 2002; וייסבלאי, 2015). בנוסף, המידע הקיים בנושא מתייחס לרוב לשילוב פרטני או קבוצתי, ופחות לפעילות משותפת ברמת המסגרת (פירסטטר, 2018). מהבחינה המעשית, הפעילויות המשותפות בין הגנים תורמות לחברה העתידית שלנו: החשיפה וההיכרות של ילדי החינוך הרגיל עם ילדי החינוך המיוחד מקדמת את יכולותיהם האמפתיות ואת ראיית האחר השונה, ובכך מעודדת אותם לסייע לזולת בעת מצוקה. הפעילות תורמת גם לילדי החינוך המיוחד, המתנסים באינטראקציות שונות המכינות אותם לעתיד. התרומה המעשית ניתנת כמובן גם לגננות ולצוות הלוקח חלק בפעילויות אלו, הן מבחינת התנסות בעבודה עם ילדים ממסגרות שונות והן מבחינת הרחבת מגוון דרכי ההוראה שלהן.
על מנת לענות על שאלת המחקר, נעשה שימוש במתודולוגיה האיכותנית. לשם כך, נערך ראיון חצי מובנה לחמש גננות בגן בחינוך המיוחד, שבמסגרתו נבדקו היתרונות, האתגרים והשיקולים הקיימים בפעילויות המשותפות. בהמשך העבודה יוצגו הממצאים שעלו מתוך המחקר.