תפקידי הילד השומע במשפחה בה ההורים לקויי שמיעה

תפקידי הילד השומע במשפחה בה ההורים לקויי שמיעה

תוכן העניינים

חברת ותרבות לקויי שמיעה 2
מבנה המשפחה בה ההורים לקויי שמיעה 3
תפקידי הילד השומע 4
ההשפעה הפסיכולוגית של תפקיד הילד השומע 6
רשימת מקורות 8

חברת ותרבות לקויי שמיעה

בעוד שבחברה הכללית לקות שמיעה נתפסת כנכות בלבד, ברוב החברות בעולם יוצרת לקות זו חברה של ממש. קהילת החירשים האמריקאים קיימת מאז תחילת המאה ה-19, עם הקמתו של בית הספר הציבורי הראשון לילדים לקויי שמיעה בשנת 1817. בבתי ספר נוספים שקמו למטרה זו ובמוסדות נוספים התפתחה שפת הסימנים אשר עברה סטנדרטיזציה במוסדות הלימוד. התפתחותה של שפת סימנים אחידה אפשרה את התפתחותן של מוסדות משותפים נוספים ומעגלים חברתיים בהתאם. קיומם של מוסדות לימוד לצד הופעתה של שפה המאפשרת תקשורת תרמה להתפתחותה של תרבות וחברה של לקויי שמיעה. (Lane at al, 1996, Singleton & Tittle, 2000).
לפי Preston (1995), בעוד שבאוכלוסיה הכללית ישנה תפיסה של לקות שמיעה כטווח, בין שמיעה תקינה לחרשות מוחלטת, בתוך אוכלוסיית לקויי השמיעה אי-בהירות של ההפרעה אינה מקובלת: לרוב, אנשים הם חרשים או שומעים באופן דיכוטומי. לקויי שמיעה מחפשים ומעדיפים את חברתם של לקויי שמיעה אחרים בשל תחושת זרות מהאוכלוסיה הכללית וכן בשל מציאת ערך חיובי מקרבתם של לקויי שמיעה אחרים. כך נוצרת פולריזציה בין אוכלוסית לקויי השמיעה לאוכלוסית השומעים, כאשר לקויי השמיעה הנם "חרשים תרבותית" ולא רק בשל לקותם (Foster, 1989). אותה "חרשות תרבותית" היא תוצאה של נורמות וצורות תקשורת יחודיות אשר אינן מובנות על-ידי מי שאינם משתייכים לקהילה זו. נורמות אלו כוללות בין היתר תפיסה שונה של מושגי הנימוס כמו משך הזמן בו מקובל ליצר קשר עין עם זר, התפקיד הדקדוקי והתקשורתי של הבעות פנים, הצורה בה נהוג לברך לשלום או לעזוב אירוע חברתי ותפיסות הנוגעות לפרטיות (Lane et al., 1996).
בתוך חברת לקויי השמיעה, ילדים שומעים להורים חרשים – הנקראים גם codas (child of deaf adult), מהווים קבוצת מיעוט בתוך קהילת החרשים. ילדים אלו הם דו-לשוניים ודו-תרבותיים, אשר לומדים את שפת הסימנים בביתם ואת השפה המדוברת מחוץ לחברת החרשים (Lane et al., 1996, עמ' 70).
תקשורת בין-שפות ובין-תרבויות מתרחשת לא רק בין מבוגרים חרשים לסביבתם השומעת, אלא גם בתוך משפחה ובין הורה לילדיו השומעים. בתוך משפחות בהן ההורים לקויי שמיעה, שפת הסימנים היא צורת תקשורת נפוצה ולעתים מעורבת בשפה מדוברת. יש לציין כי שפת הסימנים אינה "איות שפה" בלבד כי אם שפה עשירה בעלת לקסיקון מורכב וחוקי דקדוק. במשפחות שונות השימוש בשפת הסימנים מופיע בתדירות שונה, כאשר במשפחות רבות ישנה תקשורת המורכבת משפת הסימנים לצד שפה מדוברת או שילובים שונים של השניים (Singleton & Tittle, 2000)……