האחר הדרוזי: ניתוח יחסי מדינת ישראל עם הדרוזים על פי גישות פוסטקולוניאליות

האחר הדרוזי: ניתוח יחסי מדינת ישראל עם הדרוזים על פי גישות פוסטקולוניאליות

תוכן עניינים

1. מבוא 3
2. רקע תיאורטי 4
2.1. אנטיקולוניאליזם 4
2.2. הלימודים הפוסטקולוניאליים 5
2.3. פירוק השיח 8
2.4. חשיבות ההכרה ההדדית 10
3. הדרוזים בישראל 13
3.1. רקע 13
3.2. דמוגרפיה 13
3.3. מבט כללי על הקשר עם היהודים 14
4. ניתוח יחסי מדינת ישראל עם הדרוזים 15
4.1. השאיפה להזדהות עם הרוב 15
4.2. השתלטות החברה הדומיננטית על תהליכים בחברה הנשלטת 16
4.3. "הכובש מנכס לעצמו זכויות על חשבון הנכבש" 17
4.4. הזהות הדרוזית מול האחר הפלסטיני 18
4.5. חשיבות הזהות לעומת אינטרסים חומריים 20
5. סיכום 22
6. ביביליוגרפיה 24

1. מבוא

כמדינה בה מתרחש גם דיכוי ישיר (צבא, משטרה, אפליה מסוגים שונים וכיו"ב) וגם דיכוי באמצעות השיח הקולוניאלי (תקשורת, אקדמיה, טרמינולוגיה רשמית וכיו"ב), ישראל היא זירה מעניינת לפיתוחן ובדיקתן של תיאוריות פוסטקולוניאליות. מובן שבהקשר זה פוסט לא מתייחס לזמן אלא לנקודת המבט המחקרית הביקורתית, כיוון שהקולוניאליזם בישראל לא תם, אם במובן הרחב, בהתייחסות למדינת ישראל כולה כאל גרסה מיוחדת של קולוניאליזם, ואם במובן הצר – בכיבוש הישיר ביהודה ושומרון (שנהב וחבר, 2004). לכן המובנים בהם נעשה שימוש במונח פוסטקולוניאליזם בעבודה זו הם השלבים השני והשלישי בהם מבחינים שנהב וחבר (2004): הלימודים הפוסטקולוניאליים והמחקר הביקורתי העוסק בחשיפת מנגנוני הכח תוך ביקורת על השיח ההגמוני. הם מציינים את המושג "אוריינטליזם" אותו תבע אדוארד סעיד בספרו הנושא שם זה כנקודת מפנה במחשבה הפוסטקולוניאליסטית. סעיד טוען בספרו שתפיסת המזרח על ידי "המדע" הלבן כאחר ונחות הצדיקה את הכיבושים הקולוניאליסטים, והכיבושים הקולוניאליסטים איפשרו בתורם את המשך המחקר האוריינטליסטי והנצחת התפיסה שעל האדם הלבן לתרבת את בני המזרח הנחשלים (שנהב וחבר, 2004).
רבות נכתב על דיכוי הפלסטינים על ידי ישראל, ועל דיכוי המזרחים על ידי ההגמוניה האשכנזית, אך לפנינו ניצב מה שניתן לכנות כנקודת החיתוך של שני סוגי דיכוי אלה: יחסי מדינת ישראל עם הדרוזים. הסיבה לכך היא שמצד אחד מבחינה הסטורית הדרוזים קרובים לפלסטינים, ומצד שני מבחינת יחס המדינה – ישנו נסיון לשוות את מעמדם למעמד המזרחים בישראל (למשל – על ידי המונח "עדה", ראה אביבי, 2005).
במלים אחרות מבחינה אנליטית הדרוזים נמצאים בנקודת חפיפה שמאשפרת לנו להבין טוב יותר יחסיהן המורכבים של מדינת ישראל והחברה הישראלית היהודית עם האחר. מכאן עולה החשיבות התיאורטית של ניתוח פוסטקולוניאלי של יחסים אלו. חשיבות נוספת של ניתוח זה היא הפוליטית. מצד אחד ישנה חשיבות רבה לפירוק מנגנוני הדיכוי באמצעות חשיפתם האקדמית. מצד שני לעתים חוקרים מתמקדים באמצעי ולא במטרה ורואים בניפוץ המיתוס מטרה בפני עצמה. גם האקדמיה עשויה להסחף אחרי אפנות, ואם הטרנד הוא ניפוץ מיתוסים, הרי אין ספק שיבוא תורו של מיתוס הנאמנות הדרוזית.
בעבודה זו מטרתי לנסות עד כמה שאפשר להציג תמונה מאוזנת של יחסיהן של מדינת ישראל והחברה הישראלית היהודית עם האחר הדרוזי. לשם כך אפתח ברקע תיאורטי לגבי פוסטקולוניאליזם, אוריינטליזם ומבנה קונפליקטואלי [פרק 2], לאחר מכן אציג בקצרה נתוני רקע על האוכלוסיה הדרוזית בישראל [פרק 3], ולבסוף אנתח את יחסי ישראל עם הדרוזים על סמך הרקע התיאורטי [פרק 4]. פרק 5 יסכם את העבודה ויציג באופן תמציתי את המסקנות.