האימפריה מכה שנית – סיכום פרק 7 מספר הקורס: זיכרון, טראומה ופנטזיה בקולנוע האמריקני

פרק שביעי: האימפריה מכה שנית

תוכן עניינים

7.1 מבוא 1
7.2 להציל את הקולנוע האמריקני 2
7.2.1 "הוליווד החדשה" 2
7.2.2 "הוליווד החדשה החדשה" 3
7.3 להציל את האימפריה האמריקנית 4
7.3.1 טראומת הגרעין של האימפריה 4
7.3.2 שפילברג וטראומת האימפריה 6
7.3.3 "המלחמה הטובה" והזיכרון הקולקטיבי האמריקני 6
7.4 הזיכרון שלא היה 8
7.4.1 ה"טעויות" בסרט 8
7.4.2 ההצלה שלא הייתה 9

7.1 מבוא

להציל את טוראי ראיין בבימויו של סטיבן שפילברג נפתח ומסתיים בתצלום של דגל ארצות הברית. בפתיחה גבר מבוגר ניגש אל קבר בבית הקברות בנורמנדי ומתמוטט מולו, והסרט חותך אל חוף אומהה ביוני 1944 ואל קרב אכזרי וכאוטי, רווי בחלקי גופות ובדם, שבו גוברים הכוחות האמריקנים בקושי. משנודע כי שלושה אחים ממשפחת ראיין נהרגו, מחליט הרמטכ"ל ג'ורג' ס' מרשל לחלץ את האח הרביעי, ג'יימס, שהוצנח בצרפת. המשימה מוטלת על סרן מילר, בגילומו של טום הנקס, שכיתתו מטילה ספק במשימת יחסי ציבור המסכנת רבים כדי להציל אדם אחד. הם מוצאים את ראיין, בגילומו של מאט דיימון, שמסרב לעזוב את חבריו ללחימה, ורבים מהלוחמים, ובהם מילר, מתים בדרך. רגע לפני מותו אומר מילר לראיין שעליו "להרוויח את זה", והסרט חוזר אל האדם המבוגר, שאשתו מאשרת לו כי הוא אדם טוב. הסרט זכה בחמישה פרסי אוסקר, ובפרק זה נבחן אותו לאור טראומת הגרעין השלישית, טראומת האימפריה.

7.2 להציל את הקולנוע האמריקני

7.2.1 "הוליווד החדשה"
בשנות השישים, לאחר עשורים של פריחה, קרסה שיטת ההפקה של האולפנים הגדולים מתקופת הוליווד הקלאסית. בין הסיבות היו עלייה בצפייה בטלוויזיה על חשבון הקולנוע ופסק דין משנת 1948 שהגביל את בעלותם האנכית של האולפנים על ההפקה, ההפצה וחלק מבתי הקולנוע ומנע מהם למכור למפיצים חבילות סרטים שנתיות מראש. עשיית הסרטים הפכה לעסק מסוכן, ועל האולפנים הכושלים השתלטו תאגידי ענק שבראשם אנשי עסקים שלא בהכרח התעניינו בסרטים; אולפני קולומביה, למשל, נרכשו בידי קוקה קולה ולאחר מכן בידי התאגיד היפני סוני. את הסרטים יזמו עתה סוכנים, מפיקים או כוכבים, שהרכיבו "חבילה" של יוצרים ופנו אל האולפן לקבלת מימון והפצה.
האולפנים חשקו בשוק הגדול של דור "הבייבי בומרס" שנולד לאחר מלחמת העולם השנייה, דור מרדני שהעדיף בחלקו אף סרטים אירופיים. הם העניקו ליוצרים חדשים, שכונו "אוטרים", חופש רב בעריכת ניסויים ובאימוץ סגנונות מהקולנוע הזר והעצמאי, וכך נוצרה "הוליווד החדשה" בסוף שנות השישים ובתחילת שנות השבעים. יוצרים אלה עשו סרטים ייחודיים כמו רסיסי חיים, הצגת הקולנוע האחרונה, נהג מונית, אפוקליפסה עכשיו וצייד הצבאים, ובמאי כמו רוברט אלטמן עשה את סרטיו במימון האולפנים המרכזיים, ובהם מאש ונאשוויל. אולם "הוליווד החדשה" באה אל קצה בסוף שנות השבעים ובתחילת שנות השמונים, כאשר חלק מהסרטים הפסידו כסף ואחדים מהאוטרים חתומים על הפקות מגלומניות שנכשלו בקופות, ובהן ניו יורק, ניו יורק, אחד מהלב ושערי החופש.

סיכום פרק 7 מתוך הספר:

אלססר, ת. וחגין, ב. (2012). האימפריה מכה שנית. בתוך: זיכרון, טראומה ופנטזיה בקולנוע האמריקני (281-310). רעננה: האוניברסיטה הפתוחה.