הדין המצוי והרצוי בסוגיית ההזנה בכפייה של אסירים ביטחוניים שובתי רעב

הדין המצוי והרצוי בסוגיית ההזנה בכפייה של אסירים ביטחוניים שובתי רעב

תוכן עניינים

מבוא 3
א. רקע מקדים: הזנת אסירים שובתי רעב בכפייה – הגישות 4
ב. הדין הנוהג: החקיקה והפסיקה בישראל 6
ג. דיון ביקורתי: מידתיות האיזון ומעמד התכלית ביטחונית 9
ד. משפט משווה: ההתנגשות בין הערכים באנגליה ובארצות הברית 12
ה. הצעה: תיקון לחקיקה 15
סיכום 16
ביבליוגרפיה 17

מבוא

הזנת אדם שאינו מסוגל או לא רוצה לאכול מוגדרת כהזנה בכפייה. שביתות רעב של אסירים רווחות כאמצעי לקידום מטרות שונות, ובהיעדר טיפול כפוי השביתה תוביל למוות. בהקשר שביתות רעב בכלא, הזנה בכפייה נעשית ע"י הרשויות ע"מ למנוע מאסירים לגרום נזק לעצמם בסירובם לאכול. ההזנה נעשית ע"י החדרת צינור דרך האף לקיבה, דרכו מועברת תזונה נוזלית. הזנה בכפייה הינה פרקטיקה שנויה במחלוקת, שכן היא נתפסת כהפרת זכויות האדם של האסירים המעורבים.
אעסוק בשאלה האם ראוי שיהיה בסמכות בית המשפט להתיר טיפול רפואי כפוי לאסיר ביטחוני שובת רעב, כשנשקפת לו סכנה ממשית לפי חוות-דעת רפואית. ההתמקדות באסירים ביטחוניים נעשית מכיוון שבאקלים הציבורי הישראלי אלו שביתות הרעב השולטות בשיח. בעבודה זו אנתח את הדין הקיים בסוגיית ההזנה בכפייה של אסירים ביטחוניים שובתי רעב, ואבדוק והאם הוא מאזן כראוי בין ערך קדושת החיים לבין הזכות לאוטונומיה.
ברקע אציג את שביתות הרעב בישראל ואת הדילמות שעולות בסוגיית ההזנה בכפייה של אסירים ביטחוניים – הפגיעה בזכויותיהם אל מול הצלת חייהם ואינטרסים נוספים. בפרק הדין הנוהג אדון בחוק זכויות החולה, אציג את החקיקה המאוחרת שהחריגה אסירים מחוק זה, את הפסיקה בעניין, ואת השיח המשפטי והאתי שהתעורר סביבה. בפרק הדיון הביקורתי אדון במניעי החקיקה, ואסביר מדוע לדעתי ההסדר הנוכחי אינו ראוי מבחינה מספקת. בנוסף, אבחן את העיסוק בסוגיה באנגליה ובארצות הברית, ואראה כיצד הוא תומך במסקנתי. לאחר מכן, אציג בקצרה את עקרונות ההסדר הרצוי.