הקשר שבין סגנון אישיות והישגים אקדמיים: התפקיד המתווך של הערכה קוגניטיבית. עבודה סמינריונית אמפירית כולל שאלונים!

הקשר שבין סגנון אישיות והישגים אקדמאיים: התפקיד המתווך של הערכה קוגניטיבית

תוכן עניינים

מבוא 3
מודל חמשת גורמי האישיות הגדולים 4
תהליכי הערכה קוגניטיבית של מצבי דחק 5
תגובה חיובית ללחץ 6
חמשת גורמי האישיות ותהליכי הערכה קוגניטיבית 8
חמשת גורמי האישיות וביצועים אקדמאיים 10
שיטה 13
נבדקים 13
כלים 14
הליך 15
תוצאות 16
דיון 18
חשיבות המחקר 20
מגבלות המחקר 20
המלצות למחקר עתידי 20
ביבליוגרפיה 22
נספח 1 – השאלון 26

מבוא

במהלך חייו האקדמאיים נתקל הסטודנט באינספור סיטואציות מלחיצות ודרישות שונות. סיטואציות אלו עשויות להתרחש במגוון זירות, ביניהן הלימודית, החברתית, הכלכלית ועוד. Quick, Horn and Quick (1987) הגדירו סטרס כהתרחשות טבעית, הכוללת תגובה גופנית ונפשית לסיטואציות חירום ו/או מצבים דרשניים, בודדים או כרוניים. חרף חיי היום יום המלחיצים והתובעניים של הסטודנט, ניכר כי חלק מהסטודנטים מגיבים לדרישות השונות באופן חיובי, המאפשר להם להמשיך ולמלא את מטלותיהם, להשיג הישגים אקדמאיים, לנהל אורח חיים תקין ואף ליהנות מתחושת רווחה וסיפוק. בעוד שרבים צולחים את תקופת הלימודים בהצלחה ואף בהנאה, עבור רבים אחרים הדרישות בהן הם נתקלים במהלך התואר מובילות לפגיעה חמורה בתחושת הרווחה האישית שלהם, בביצועיהם האקדמאיים ואף במצבם הבריאותי. אם כן, עולה השאלה מהם אותם גורמים היוצרים בידול בצביון התגובה של אדם אחד לסיטואציות מלחיצות, ביחס למשנהו (Quick, Horn & Quick, 1987).
גוף נרחב של מחקרים בחן את הקשר בין הישגים אקדמיים לתכונות אישיות, אולם המנגנון העומד מאחורי קשר זה טרם נגלה במלואו. המחקר הנוכחי שם לו למטרה לבחון את תפקידו האפשרי של משתנה הערכה קוגניטיבית כמתווך בקשר שבין סגנון אישיות והישגים אקדמאיים. מחקרים קודמים בתחום העלו כי מבין חמשת גורמי האישיות הגדולים (Costa & McCrae, 1992) גורם המוכוונות (conscientiousness) הינו מנבא מהימן להצלחה אקדמאית ( Poropat, 2009; Noftle & Robins, 2007). קשר זה מוסבר בנטייתם של פרטים הגבוהים בגורם זה למוטיבציה פנימית גבוהה, משמעת עצמית, שאיפה להישגיות וצייתנות. מנגד, נמצא כי קיים קשר שלילי בין גורם יציבות רגשית (Neuroticism) וממוצע ציונים. מתאם זה מוסבר באמצעות הקשר המובהק בין גורם אישיות נוירוטיציזם לבין חרדת בחינות גבוהה והערכת אינטליגנציה עצמית נמוכה (Furnham, Nuygards & Chamorro-Premuzic, 2013).
תיאוריית ההערכה הקוגניטיבית של מצבי דחק כאיום או כאתגר (lazarus & Folkman, 1984) נחקרה בעבר במגוון הקשרים, אך מעט ביחס להישגים אקדמאיים. מחקר זה יוצא מתוך הנחה כי האופן בו האדם מעריך סיטואציות מלחיצות כמאיימות או כמאתגרות עשוי להוות גורם מתווך בקשר שבין תכונות אישיות והישגים אקדמאיים.
תכלית מאמר זה הינה יצירת בסיס תיאורטי רחב יותר לבחינת מקומה של ההערכה הקוגניטיבית בקשר שבין אישיות והישגים לימודיים, תוך חתירה להבנת התנאים הפנימיים והחיצוניים, המאפשרים למידה אפקטיבית יותר והצלחה אקדמית. המודעות למשתנים אלו והבנתם עשויה לסייע לסטודנטים רבים, אשר נעדרים את היכולת לתעל את הלחץ לקידום אישי ומקצועי. מחקר זה מוסיף על הידע הקיים בספרות בנושא הישגים אקדמיים והגורמים להם ובוחן נקודת מבט חדשנית על תפקידה המרכזי של סוג ההערכה הקוגניטיבית, כתנאי לאינטגרציה חיובית בין אישיות והישגים אקדמיים.