השפעת משך השימוש במחשב ובאינטרנט על רמת התוקפנות בקרב ילדים בגיל בית הספר היסודי

השפעת משך השימוש במחשב ובאינטרנט על רמת התוקפנות בקרב ילדים בגיל בית הספר היסודי

תוכן עניינים

מבוא 1
סקירת ספרות 3
שימוש במחשב ובאינטרנט בקרב ילדים 3
תוקפנות 4
תוקפנות בקרב ילדים 6
הקשר בין תוקפנות לבין שימוש במחשב ובאינטרנט בקרב ילדים 7
מתודולוגיה 10
השערות המחקר 10
שדה המחקר ואוכלוסיית המחקר 11
ממצאים 12
דיון ומסקנות 15
חשיבות המחקר 16
ביבליוגרפיה 18
נספחים 20
נספח א'-שאלון בנושא אופן השימוש במחשב 20
נספח ב'- השפעת המגדר על פרופיל ההתנהגותי ומאפייני השימוש במחשבים 21

מבוא

עבודה סמינריונית זו עוסקת בקשר שבין השימוש במחשב ובאינטרנט לבין רמות התוקפנות בקרב ילדים, תוך התמקדות במשך זמן השימוש ובאופי התכנים הנצרכים. תוקפנות מוגדרת כהתנהגות שמטרתה לפגוע באדם אחר, כאשר יש יסוד סביר להניח כי הקורבן היה מעוניין להימנע מהפגיעה. הפגיעה עשויה להיות פיזית, נפשית או עקיפה, למשל באמצעות פגיעה ברכוש. אלימות נחשבת לצורה החמורה ביותר של תוקפנות (Olweus, 1993; בורגטה, 2000). בספרות המקצועית נהוג להבחין בין שני סוגים עיקריים של תוקפנות: תוקפנות תגובתית, שמקורה בתחושות של עלבון, תסכול או הסתה, ותוקפנות יזומה, שנעשית מתוך תכנון מוקדם במטרה להשיג יעד כלשהו הנתפס כחיוני בעיני התוקף (נסימוב־נחום, 2013; כצנלסון, 2005).
בעשורים האחרונים שולבו המחשב והאינטרנט באופן עמוק בחיי היומיום והם נגישים כמעט בכל בית ובית ספר. ילדים מבלים מול המסכים שעות רבות ביום, בין אם באמצעות מחשב אישי ובין אם בטלפונים ניידים חכמים, ולעיתים קרובות הם עושים זאת ללא פיקוח הורי הולם. החשיפה לתכנים עלולה להיות בלתי מבוקרת ולכלול תכנים שאינם מותאמים לגילם או להתפתחותם (בוניאל־ניסים ודולב־כהן, 2013; למיש, ריב"ק ואלוני, 2009). מתוך נקודת מבט חינוכית, עלתה בי הסקרנות להבין האם שימוש אינטנסיבי באמצעים דיגיטליים עשוי לקדם את הילדים או שמא עלול להזיק להם. פעמים רבות מורים מפנים את תלמידיהם לעשות שימוש באינטרנט במטרה לפתח מיומנויות טכנולוגיות, אך ייתכן כי מדובר בחרב פיפיות. במקביל להתפתחות הדיגיטלית, אנו עדים לעלייה בשיעורי התוקפנות והאלימות בקרב ילדים ונוער, תופעה המתעצמת הן בישראל והן במדינות רבות אחרות (קלודי, 2003; גולדשמידט, 2011).
מקרי האלימות בקרב ילדים אינם מוגבלים עוד למרחב הפיזי של בית הספר, אלא מתרחשים גם ברשתות החברתיות ובפלטפורמות דיגיטליות שונות. מחקרים מצביעים על כך שהתנהגויות תוקפניות ברשת נפוצות בקרב ילדים ונוער, ומקבילות לאלימות שמתרחשת גם במציאות היום־יומית, כאשר אותם ילדים עשויים לשמש כבריונים או כקורבנות בשתי הזירות גם יחד (טרבלוס, היימן ואולניק־שמש, 2011). הרשת מהווה זירה נגישה ונוחה לביטויי תוקפנות, אשר מתעצמים בשל אנונימיות יחסית, קהל צופים רחב ותחושת ניתוק מהשלכות המעשה (גולדשמידט, 2011).
מתוך התבוננות במציאות זו וכנציגת שדה החינוך, ביקשתי לבחון האם קיים קשר בין השימוש באינטרנט, במחשב וברשתות החברתיות לבין תופעות של תוקפנות בקרב ילדים. תהיתי האם משך השימוש או אופיים של התכנים הנצרכים עשויים להשפיע על רמות התוקפנות, והאם ישנם דפוסים חוזרים הקשורים לאופן החשיפה. יתרה מכך, עולה מהספרות כי עיקר המחקרים שנערכו בנושא מתמקדים בבני נוער ולא בילדי בית ספר יסודי, דבר המחזק את הצורך במחקר הנוכחי (למיש, ריב"ק ואלוני, 2009; מנור־מולדון ורומי, 2009). הבנת הקשרים הללו חיונית בעיניי לא רק ברמה התיאורטית אלא גם לצורך גיבוש דרכי פעולה חינוכיות, שיאפשרו להפחית את הסיכון לחשיפה מזיקה ולמתן את השפעותיה האפשריות על רווחתם של התלמידים.
לאור הדברים, שאלת המחקר המרכזית שנבחרה היא: מהי השפעת התכנים ומשך זמן השימוש במחשב על רמת התוקפנות בקרב ילדים בגילאי בית הספר היסודי. שאלה זו כוללת מספר היבטים הנבחנים במחקר, וביניהם ההשפעה האפשרית של משך זמן השימוש במחשב על רמת התוקפנות, הקשר בין סוגי התכנים אליהם נחשפים הילדים לבין תוקפנות, וכן ההשלכות האפשריות של זמן השימוש על יכולות קוגניטיביות והישגים לימודיים. לצורך בחינת שאלת המחקר וההשערות הנגזרות ממנה, בוצע מחקר אמפירי בעל אופי כמותי. איסוף הנתונים נערך באמצעות שאלון שהועבר ל־20 תלמידים בגילאי 10 עד 13, הלומדים בכיתות ה' ו־ו' בבתי ספר רגילים מאזורים שונים בצפון הארץ. קבוצת המשתתפים כללה 10 בנות ו־10 בנים, והשתתפותם במחקר נעשתה באופן מקוון – באמצעות מילוי שאלון במחשב או קישור שנשלח אליהם לטלפון הנייד.
ממצאי המחקר והמסקנות העולות ממנו עשויים לתרום להבנה מעמיקה יותר של הקשר בין שימוש בטכנולוגיה לבין תוקפנות בקרב ילדים, ובכך לסייע בקידום אוריינות בריאותית בקרב הורים, אנשי חינוך ותלמידים. ככל שתתרחב המודעות לחסרונותיו ולסיכוניו של השימוש המוגזם במחשב ובאינטרנט, ייתכן שהורים יבחרו להציב גבולות ברורים יותר באשר למשך זמן השימוש ולאופי התכנים אליהם נחשפים ילדיהם. הגבלות אלה עשויות להוביל לעידוד אורח חיים מאוזן יותר, הכולל פעילות גופנית, מעורבות חברתית, וחיזוק הקשרים הבין־אישיים.
גם במסגרות החינוכיות עשויה להתגבש מגמה של הגברת המודעות, שבמסגרתה מורים ינחו את תלמידיהם לשימוש מושכל וזהיר בטכנולוגיה, ידריכו אותם לגבי התמודדות עם תכנים שליליים, ויעודדו הפניית זמן ומשאבים לפעילות חיובית ולימודית. בכך יוכלו בתי הספר לתרום להפחתת תופעות של תוקפנות ואלימות, ולחזק דפוסי התנהגות ערכיים, מעורבות קהילתית ותחושת רווחה כללית בקרב הילדים. מעבר לכך, האינטרנט והמחשב יכולים לשמש גם כמשאבים חינוכיים חשובים, כל עוד נעשה בהם שימוש מבוקר, חיובי ותואם גיל.