התפתחות מדרג עבירות ההמתה בדין הישראלי מתיקון 44 לתיקון 137

תוכן עניינים

מבוא 1
ההיסטוריה של עבירות ההמתה 3
סקירה היסטורית של תיקון 44 לחוק העונשין 6
פסיקה משמעותית שהובילה לשינויים בחוק 6
תיקון 44 והוספת סעיף 300א לחוק העונשין 9
יישום תיקון 44 בפסיקה לאחר כניסתו לתוקף 11
תיקון 137 לחוק העונשין 14
דו"ח קרמניצר והבעיות במדרג הקיים 14
עיקרי המלצות דו"ח קרמניצר 15
הרפורמה בעבירות ההמתה בתיקון 137 17
יישום תיקון 137 בפסיקה והאתגרים שעלו ממנו 19
משפט משווה 22
ארצות הברית 22
מדינת ניו יורק 23
גרמניה 23
צרפת 23
יסוד הקנטור 25
הצעות מעשיות 29
מודל האחריות המופחתת בקורבנות התעללות 29
הקמת מאגר מבוסס בינה מלאכותית 32
סיכום ומסקנות 34
ביבליוגרפיה 35

מבוא

עבירות ההמתה מצויות בלב הדין הפלילי, משום שהן פוגעות בערך המוגן הבסיסי ביותר שהמשפט מופקד עליו, חיי אדם. כבר בשיטות המשפט הקדומות נבדלה המתה מכוונת מהמתה שאינה מכוונת, ועל יסוד הבחנה זו צמחה במשפט המודרני ההבניה של מדרג עבירות ההמתה. מדרג זה נשען על שני עקרונות יסוד, קדושת חיי האדם ועקרון האשמה, שמהם נגזרת הדרישה כי תיוג העבירה והעונש שבצידה יבטאו את מידת אשמתו של העושה. בספרות המשפטית העדכנית נטען כי הבנייתו של מדרג כזה מחייבת פירוק של האשמה למרכיביה, ובהם היסוד הנפשי, נסיבות המעשה והמוטיבציה שהובילה אליו.

במשפט הישראלי עבר מדרג עבירות ההמתה שלושה שלבים עיקריים. בשלב הראשון אומץ מן המשפט המנדטורי מודל דיכוטומי שהבחין בין רצח, שעונשו מאסר עולם חובה, לבין הריגה, בלי שניתן לבית המשפט כלי להתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם. בשלב השני, בשנת 1995, נוסף לחוק העונשין סעיף 300א בתיקון 44, שאפשר לראשונה לחרוג מעונש החובה בשלוש עילות מוגדרות. ובשלב השלישי, בשנת 2019, הונהגה רפורמה כוללת שהחליפה את המדרג הישן במנעד של חמש עבירות המתה המדורגות לפי חומרתן.

חשיבותו של הדיון חורגת מגבולותיה של שאלת הסיווג הטכני. המדרג קובע לא רק את טווח הענישה אלא גם את עוצמת הקלון הנלווית להרשעה, ולכן יש לו השפעה ישירה על אופן ההתייחסות החברתית לנאשם ועל סיכויי שיקומו. הסוגיה חדה במיוחד במקרים של נפגעות אלימות במשפחה שהמיתו את המתעלל בהן. בספרות הושם דגש על כך שהסדרי האחריות המופחתת מיושמים בפועל באופן ממוגדר ואינם נותנים מענה מלא למצבים של התעללות מתמשכת, וכי אף במשפט הגרמני, שהוא אחת משיטות המשפט שהשפיעו על הרפורמה הישראלית, נדרש תיקון חקיקה כדי להתמודד עם המתה שלא נעשתה בעיצומו של עימות.

רכיב נוסף שהרפורמה שינתה את מקומו במדרג הוא יסוד הקנטור, שעד לתיקון נבחן כחלק מהיסוד הנפשי של "כוונה תחילה" ולאחריו הפך לנסיבה המקימה אחריות מופחתת. מחקר השוואתי עדכני מראה כי שיטות משפט אחרות מבססות את ההקלה בעבירות המתה שנעשו בסערת נפש על שני רציונלים נפרדים, התגרות מצד הקורבן ומצב נפשי מופחת של העושה, ושאי הבחנה ביניהם מקשה על יישום עקרון האשמה.

עבודה זו בוחנת את התפתחותו של מדרג עבירות ההמתה בדין הישראלי, מן המודל המנדטורי ועד לרפורמה שנכנסה לתוקף בשנת 2019. השאלה המרכזית שהעבודה מבקשת להשיב עליה היא האם המדרג שנקבע בתיקון 137 הוא המדרג הראוי, והיכן נדרשים בו תיקונים נוספים כדי שהענישה תבטא נאמנה את מידת האשמה ואת ערך קדושת החיים.

מבנה העבודה הוא כדלהלן. תחילה תיסקר ההתפתחות ההיסטורית של עבירות ההמתה, מן הדין העות'מאני והמנדטורי ועד לחוק העונשין. לאחר מכן ייבחנו הפסיקה שהובילה לתיקון 44, התיקון עצמו ויישומו המצמצם בבתי המשפט. בהמשך יוצגו דו"ח הצוות לבחינת יסודות עבירות ההמתה, הרפורמה שנחקקה בתיקון 137 ויישומה בפסיקה, ולאחריהם פרק של משפט משווה ופרק המוקדש ליסוד הקנטור. לבסוף תוצענה שתי הצעות מעשיות, האחת בעניין ענישתן של נפגעות התעללות שהמיתו את המתעלל בהן, והשנייה בעניין הקמתו של מאגר נתונים ממוחשב לתמיכה בשיקול הדעת בענישה, על יסוד הספרות הבוחנת את השימוש בכלים אלגוריתמיים בהליך הפלילי ואת מגבלותיהם.