זיכרון פרוסתטי – סיכום פרק 9 מספר הקורס: זיכרון, טראומה ופנטזיה בקולנוע האמריקני

פרק תשיעי: זיכרון פרוסתטי

תוכן עניינים

9.1 מבוא 1
9.2 מהי הטראומה בסרט "ממנטו"? 2
9.3 פנטזיית הפילם נואר 3
9.4 זיכרון פרוסתטי 4
9.5 טראומה וחברת הבקרה 6

9.1 מבוא

ממנטו הוא פילם נואר מודרני. גיבורו הוא לנרד שלבי (גאי פירס), המאמין שאשתו נאנסה ונרצחה בידי שני גברים שפרצו לביתו. לנרד הרג אחד מהם בשעת האירוע, ואילו השני חבט בראשו וחמק. מוחו של לנרד נפגע והוא איבד את היכולת ליצור זיכרונות חדשים. הוא מסוגל לזכור דברים שהתרחשו עד הפגיעה בראשו, אולם דברים שהתרחשו לאחר מכן נותרים בזיכרונו דקות בודדות בלבד ואז נשכחים. הוא זוכר את חייו עם אשתו, את עבודתו בעבר כחוקר בחברת ביטוח ואף את אירוע התקיפה עצמו. לנרד מונע מן הרצון למצוא את האדם השני שהיה מעורב באונס וברצח ולהרוג אותו, והוא משוכנע ששמו הפרטי של התוקף הוא ג'ון או ג'יימס ושם משפחתו מתחיל באות ג'י.
כדי להתנהל ביעילות מנסה לנרד להקפיד על "שיטה" שמחליפה את הזיכרונות שאינו יכול ליצור. פירוש המילה "ממנטו" הוא "מזכרת", והוא אכן משאיר לעצמו תזכורות שונות. הוא מצלם אנשים ודברים, כותב הערות על גבי התצלומים או בצדם האחורי, משאיר לעצמו פתקים ומקעקע על גופו פרטים חשובים במיוחד. כמו כן הוא מסוגל לרכוש התניות חדשות, שמאפשרות לו לשנות בהדרגה את התנהגותו גם כשאינו זוכר את האירועים שהובילו אותו למצבו הנוכחי.
הסרט בעל מבנה סבוך. הוא מורכב משתי סדרות של סצנות המופיעות לסירוגין, אחת בשחור לבן ואחת בצבע. הסצנות בשחור לבן קודמות בעלילה ומופיעות בסרט לפי סדר התרחשותן, ואילו הסצנות בצבע מתרחשות אחר כך ומופיעות בסדר הפוך לסדר התרחשותן. הסצנה שמסיימת את הסרט היא נקודת החיבור בין שתי הסדרות, והיא שייכת מבחינה כרונולוגית לאמצע העלילה. בפרק זה ננתח את דמותו של לנרד כמעין מקבילה לגיבורת האחות בטי. אף שקיימים ביניהם הבדלים ניכרים, ולנרד פחות חביב ופחות תמים ואף רוצח אנשים, גם במקרהו נראה שהבחירה לחיות בתוך פנטזיה מועילה לו ומאפשרת לו לתפקד. בדומה להאחות בטי נטען שהטראומה בסרט זה היא אדפטיבית ומצביעה על סוג חדש של קיום בחברה העכשווית.

9.2 מהי הטראומה בסרט "ממנטו"?

בניגוד לגיבורת האחות בטי, שאיבדה את זיכרונה בעקבות אירוע טראומטי, נראה שלנרד אינו סובל כלל מטראומה נפשית. הוא מסביר שנפגע בראשו לאחר שאחד התוקפים הפיל אותו, ואובדן הזיכרון שלו נובע ככל הנראה מפגיעה גופנית זו ולא מנזק נפשי. למעשה הוא טוען שהוא זוכר בבירור את האירוע עד שהותקף. עם זאת, כמה תופעות בסרט ובלנרד עצמו דווקא מזכירות טראומה ואת הסימפטומים הפוסט-טראומטיים שהוכרו לאורך הספר.
התופעה הבולטת ביותר אצל לנרד, חוסר היכולת ליצור זיכרונות חדשים, מזכירה במידת מה את השכחה שעשויה ללוות טראומה. אולם במקרה של טראומה שוכחים את האירוע הטראומטי עצמו, ואילו לנרד טוען שהוא דווקא זוכר את ההתקפה ואת מות אשתו ואינו מצליח לזכור רק דברים שהתרחשו לאחר מכן. כך שהסימפטום הבולט אצלו מזכיר מקרים של טראומה באופן חלקי בלבד. תופעות אחרות אצלו נראות כתגובה לטראומה. האירוע ממשיך לרדוף אותו, לעתים בחזרה כפייתית עליו ולעתים בהתנהגות כפייתית שנועדה להימנע מלהיזכר בו. הוא חווה את האירוע מחדש בסיוטים ובפלאשבקים חודרניים, משלם ליצאנית שתתנהג כמו אשתו, ומנגד שורף חפצים שלה בתקווה לשכוח.
אמנם לנרד מאמין שהוא זוכר דברים עד לאירוע האונס והרצח, אולם על פי רמזים הפזורים בסרט ולפי דבריו של טדי מדובר למעשה בזיכרון כיסוי שהמציא לעצמו עם הזמן. לאורך הסרט הוא מספר על לקוח שלו בחברת הביטוח בשם סמי ג'נקיס, שסבל מבעיה דומה לשלו לאחר תאונה. לנרד מאמין שגילה כי בעיית סמי לא נבעה מפגיעה גופנית אלא נפשית, ולכן על פי תנאי הפוליסה אינו זכאי לפיצוי. אשתו של סמי מנסה לבחון אם הוא מתחזה, ומבקשת שיזריק לה אינסולין שוב ושוב, עד שהיא שוקעת בתרדמת. בסצנה אחת אנו רואים לחלקיק שנייה שבכיסא שבו סמי מאושפז יושב דווקא לנרד. בסצנת הסיום טוען טדי שזיכרונו של לנרד שגוי, שסמי האמתי היה מתחזה וכלל לא היה נשוי, ושחולת הסוכרת הייתה למעשה אשתו של לנרד, ששרדה את התקיפה. ייתכן אפוא שהטראומה של רצח אשתו אינה אלא טראומת כיסוי המחפה על טראומה בסיסית יותר, ואולי אף על כך שלנרד עצמו הרג את אשתו……

סיכום פרק 9 מתוך הספר:

אלססר, ת. וחגין, ב. (2012). זיכרון פרוסתטי. בתוך: זיכרון, טראומה ופנטזיה בקולנוע האמריקני (347-366). רעננה: האוניברסיטה הפתוחה.