כתבי הקודש של ביתא ישראל בעדויות חיצוניות, 1869–1920

תוכן העניינים

מבוא 1
מצחף קדוס ומחקרו 2
המקורות והקשרם 3
הרכב האוסף ומעמד ספריו 4
הספר, השפה והקריאה 5
הזיקה לספרות הכנסייה האתיופית 7
מבטו של המתעד 8
דיון ומסקנות 10
רשימת מקורות 11

מבוא

המיסיונר יוהאן מרטין פלאד תיאר ב-1869 שולחן שעמד בקודש הקודשים של כל בית תפילה של ביתא ישראל, ועליו עותק קלף של האורית, כתוב "בלשון האתיופית" (‎Flad‎, ‎1869‎, עמ' 43). האורית, שמונת הספרים הראשונים של המקרא בתרגום לגעז, עמדה במרכזו של אוסף רחב יותר של כתבי קודש, שבעברית מכונה מצחף קדוס. השם בא מן הגעז, שבה מצחף פירושו ספר וקדוס פירושו קדוש (‎Dege‎-‎Müller‎, ‎2020a‎, עמ' 16). פרט לספרי המקרא כלל האוסף את ספר חנוך, את ספר היובלים (כופאלה) וחיבורים שנכתבו או עובדו בקהילה, כמו "מצוות השבת" (תאזזה סנבת). ההלכה של הקהילה התפתחה בנפרד מן המסורת הרבנית, ונשענה בין השאר על ספר היובלים (‎Shalom‎, ‎2024‎).

המחקר החדש מציב שתי תמונות שאינן מתיישבות בקלות. מחקר כתבי היד מראה שרוב כתבי היד הגדולים של ביתא ישראל הועתקו בידי סופרים נוצרים, נקנו מהם או הוזמנו אצלם, ועברו התאמה לבעליהם היהודים; החיבורים שבכתבי היד הקטנים הם עיבודים של טקסטים נוצריים (‎Dege‎-‎Müller‎, ‎2020a‎, עמ' 16–23). לעומת זאת, ‎Rom‎-‎Shiloni‎ (2025) מצאה שלנוסחי האורית של ביתא ישראל יש מסורת טקסטואלית נבדלת מזו של הכנסייה האורתודוקסית האתיופית. כתבי היד עצמם הם ברובם מן המאה התשע-עשרה והעשרים, ורבים מהם אבדו בדרך לישראל (‎Dege‎-‎Müller‎, ‎2020a‎, עמ' 7, 25). לכן התמונה של מצחף קדוס לפני העלייה נשענת במידה רבה על עדויות של מבקרים מבחוץ: מיסיונר, מזרחן יהודי, משכיל אתיופי ופעיל יהודי. העדויות האלה סותרות זו את זו בשאלות יסוד, ובראשן שפת הספרים וזיקתם לספרי הכנסייה.

מטרת העבודה היא ללמוד מה היה אופיו של מצחף קדוס בעשורים שקדמו לקשר המתמשך של הקהילה עם יהדות העולם: מה כלל, איך נקרא, ומה הייתה זיקתו לספרות הכנסייה האתיופית. שאלת המחקר היא: מה מלמדות העדויות החיצוניות מן השנים 1869–1920 על אופיו של מצחף קדוס ועל יחסו לספרות הכנסייה האתיופית, ובאיזו מידה עיצבו מטרותיהם של המתעדים את מה שראו? הבדיקה נעשית בקריאה משווה של ארבעה מקורות ראשוניים, ‎Flad‎ (1869), ‎Halévy‎ (1902), ‎Singer‎ (1904) ו-‎Faitlovitch‎ (1920), והעמדתם מול ממצאי מחקר כתבי היד בשנים האחרונות. העבודה אינה עוסקת בביקורת הנוסח של כתבי היד עצמם, ואינה עוסקת בגלגולי האוסף אחרי העלייה לישראל.

הפרק הראשון מציג את מצחף קדוס ואת מצב המחקר, כדי שאפשר יהיה לבחון את העדויות מול ידיעה מאוחרת. הפרק השני מציג את ארבעת המקורות ואת נסיבות כתיבתם. שלושת הפרקים הבאים בוחנים את העדויות לפי נושא ולא לפי מקור, מפני שההשוואה ביניהן היא העיקר: הרכב האוסף, מקומו של הספר בפולחן ובלימוד, וזיקתו לספרות הכנסייה. הפרק השישי שואל איך השפיעו מטרות המתעדים על התיאורים, ורק אחריו אפשר להעריך בדיון מה מהתמונה עומד בפני הביקורת.