מבוא להיסטוריה של המזרח התיכון בעת החדשה – סיכום יחידה 3: מוחמד עלי – אבי מצרים המודרנית?

יחידה 3: מוחמד עלי – אבי מצרים המודרנית?

תוכן עניינים

3.1 מוחמד עלי והסדר הישן במצרים העות'מאנית 1
3.2 הרפורמות: חקלאות, תעשייה, חינוך 2
קרקע, השקיה וכותנה 2
תעשייה, תחבורה וחינוך 3
הצבא החדש וגיוס הפלאחים 3
3.3 החברה במצרים ומפעל הרפורמות 4
3.4 הצבא החדש: שאפתנות ומחירה 5
ערב, סודן ויוון 5
כיבוש סוריה והנסיגה הכפויה 6
3.5 סיכום: אבי מצרים המודרנית? 7

3.1 מוחמד עלי והסדר הישן במצרים העות'מאנית

מוחמד עלי נולד בעיר קאוואלה שבמקדוניה, כנראה בשנת 1770, לקצין עות'מאני דובר תורכית. בשנת 1801 הגיע למצרים כסגן מפקד גדוד שנשלח לעזרת החיל העות'מאני נגד חיל הכיבוש הצרפתי. בשנים 1805-1803 תמרן בהצלחה בין הממלוכים, בראשות אלפי ביי וברדיסי ביי, ובין שליחי הסולטאן. הוא נעזר במנהיגי העולמא בראשות השיח' עומר מכרם, ושכנע את הסולטאן סלים השלישי שרק הוא יכול להשליט סדר בווילאיית. במאי 1805 מונה לוואלי של מצרים, ובשנת 1811 טבח בשרידי הממלוכים. הוא כיהן במשרה ארבעים ושלוש שנים והוריש אותה לצאצאיו, בית מוחמד עלי, ששלטו במצרים עד שנת 1952.
כדי לבסס את שלטונו חיסל הפאשא את שיטת החכרת גביית המסים, האלתזאם, שהזרימה את הכספים לקופתם הפרטית של המולתזמים. בשנת 1812 החרים את אדמות האלתזאם והעבירן לבעלות המדינה, השתלט על אדמות ההקדשים הדתיים, הווקף, ובשנים 1816-1814 הנהיג שיטה שבה נרשמה הקרקע על שם הקהילה הכפרית, שהייתה אחראית להעביר את המס ישירות לאוצר. במקום המערכת הביזורית של הממלוכים קם משטר ריכוזי. מוחמד עלי ארגן מחדש את המנהל במחוזות היררכיים, מיסד משרדי ממשלה לענייני פנים וחוץ, ביטל את הדיוואנים שהקימו הצרפתים והכפיף את חכמי הדת ואת הנכבדים למרות המרכז. את המשרות הגבוהות אייש מן העילית דוברת התורכית, ולצדה החלו להשתלב דוברי ערבית ממוצא מצרי ובני המיעוט הקופטי.

3.2 הרפורמות: חקלאות, תעשייה, חינוך

קרקע, השקיה וכותנה
תוך עשר שנים ריכז מוחמד עלי בידיו את זכויות השימוש בקרקע וחיסל את הבסיס הקרקעי של העילית הישנה. בעקבות סקר קרקעות שנערך בשנים 1820-1813 קיבל כל פלאח בממוצע שלושה עד חמישה פדאנים כאריסות המותרת בהורשה, ובתמורה הועברו מסיו ישירות לקופת המדינה, שזכתה במונופולין על השיווק. מאז 1829 חילק הפאשא קרקעות לבעלי יכולת בפטור ממסים, ומענקים אלה, האבעאדיה, הפכו ב-1842 לבעלות גמורה. חוק הקרקעות של סעיד משנת 1858 הנהיג בעלות פרטית וסחר חופשי, ובעקבותיו התרכזו האדמות בידיים מועטות ורבו החלקות הקטנות שלא יכלו לפרנס את בעליהן.
במקביל הורחבה תשתית ההשקיה. תעלת מחמודיה, המחברת את אלכסנדריה לנילוס, נחפרה בשנים 1820-1817 במחיר חייהם של עשרות אלפי פלאחים, בשנים 1842-1835 נחפרו עשרות תעלות עמוקות באזור הדלתה, ומשנת 1832 נבנו סכרי אצירה. תשתית זו אפשרה את הכנסת הכותנה ארוכת הסיבים, שגילה בשנת 1817 מהנדס הטקסטיל הצרפתי לואי אלכסיס ז'ימל. בשנת 1821 החליט הפאשא להשקיע בה את רוב המשאבים, והיא נעשתה לציר המודרניזציה הכלכלית. רווחיו נבעו מן ההפרש בין המחיר ששילם לפלאחים ובין המחיר שגבה מן הסוחרים הזרים. באפריל 1837 הגיע המשבר הכלכלי האירופי לאלכסנדריה, המכירות נפסקו והפאשא נקלע למצוקה כספית.

סיכום פרק 3 מתוך הספר:

ארליך, ח. ומוסטפא, כ. (2018). יחידה 3: מוחמד עלי – אבי מצרים המודרנית?. בתוך מבוא להיסטוריה של המזרח התיכון בעת החדשה, ספר א (עמ' 77-110). האוניברסיטה הפתוחה: רעננה.