מבוא להיסטוריה של המזרח התיכון בעת החדשה – סיכום יחידה 8: הלאומיות התורכית

יחידה 8: הלאומיות התורכית

תוכן עניינים

8.1 מבוא: בין הלאומיות התורכית למצרית 1
8.2 העות'מאנים הצעירים ושורשי הלאומיות התורכית 2
אבראהים שינאסי, נאמק כמאל וזיא פאשא 2
האידאולוגיה של העות'מאנים הצעירים וביטול החוקה 3
8.3 שלטונו של עבד אל-חמיד 3
8.4 התורכים הצעירים והלאומיות המודרנית 4
מהפכת יולי 1908 והדחת עבד אל-חמיד 5
מלחמות הבלקן וניצחון הצנטרליסטים 5
8.5 סיכום: התורכים הצעירים והלאומיות 6

8.1 מבוא: בין הלאומיות התורכית למצרית

בד בבד עם צמיחת הלאומיות המודרנית במצרים צמחה לאומיות מודרנית גם בקרב דוברי התורכית באימפריה, ועם פרוץ מלחמת העולם הראשונה כבר הייתה גורם חשוב בעיצוב ההיסטוריה של האזור. שתיהן נוצרו מפעילותם של כוחות חדשים שלא השלימו עם תפקיד פסיבי בחברה נחלשת, ושאיפתם להנהגה התלוותה להתפתחות אידאולוגית שעניינה ריבונות העם ותודעת ייחודיות לאומית. בשנת 1865 הופיעה תנועת העות'מאנים הצעירים, שהתריעה על כישלונות התנזימאת. לדברי ההיסטוריון אריק יאן צורשר הייתה זו קבוצה קטנה בתוך האליטה השלטת, שפעולותיה נמשכו לא יותר מחמש שנים אך השפעתה הייתה גדולה בלא שיעור. חבריה לא ערערו על עצם קיום האימפריה ולא הגדירו עצמם תורכים מודרנים, אלא קראו למודרניזציה של האסלאם כבסיס לחיים חוקתיים במסגרתה. אחרי הכרזת החוקה העות'מאנית הראשונה בשנת 1876 באה תקופת שקיעה בימי עבד אל-חמיד השני (1909-1876), שביטל את החוקה וחיסל את התנועה. מבשרי הלאומיות התורכית פעלו רק בראשית המאה ה-20, ובהם בלטו קציני צבא, והתגבשותם האידאולוגית התרחשה בעשור 1919-1909.

8.2 העות'מאנים הצעירים ושורשי הלאומיות התורכית

תהליכי המודרניזציה של המאה ה-19 תרמו בעקיפין להתפתחות תודעה תורכית ייחודית, אף שמחולליהם המשיכו לשלב את ערכי האסלאם עם האינטרסים של האימפריה. במרכז האימפריה לא צמחה הבחנה עקרונית בין "תורכי" למי שאינו תורכי, וברנארד לואיס הראה שהמילה "תורכ" שימשה רק לציון הנוודים או האיכרים של אנטוליה. מערכות החיים היו של אימפריה כל-אזורית, רב-אתנית ורב-לשונית, ששאפה לאחד את הקבוצות ההטרוגניות שבתחומה סביב מכנה משותף עות'מאני. מפעלם של אנשי התנזימאת, ששאלו מן המערב מוסדות וערכים, עורר תגובת נגד גם בקרב דור המשכילים המתמערבים שהיה בעצמו תוצר התקופה. כמה מאות מהם הצטרפו לתנועה שקיבלה את השם "עות'מאנים צעירים", ובסוף שנות השישים עמד מספר חבריה על 245. צורשר מציג אותם כביורוקרטים חסידי רפורמות שהתקדמותם בהיררכיה נעצרה והם פנו אל העיתונות.

אבראהים שינאסי, נאמק כמאל וזיא פאשא
אבראהים שינאסי, משורר ועיתונאי יליד 1826, נשלח ללמוד בפריז, ובשנת 1860 ייסד באסתנבול את העיתון תרג'ומאן-י אחואל ואחריו את תצויר-י אפכאר, ובהם הפיץ את רעיונות החירות והשוויון, ובשנת 1865 נמלט לפריז והפקיד את עיתונו בידי נאמק כמאל. נאמק כמאל, הוגה דעות, סופר ומחזאי יליד 1840, נמלט אף הוא לאירופה בשנת 1867 ופרסם את כתב העת "חרית" (חירות), שקרא לחיזוק הפטריוטיזם הכל-עות'מאני ולהקמת ממשלה ייצוגית נבחרת. לאחר גלות בקפריסין נקרא לסייע בניסוח חוקת 1876, ובשנת 1878 הוגלה לאיים האגאיים ומת שם בשנת 1888. זיא פאשא, יליד 1825, נמלט לאירופה עם נאמק כמאל, היה ממייסדי "חרית" ומונה עמו על ניסוח חוקת 1876.

סיכום פרק 8 מתוך הספר:

ארליך, ח. ומוסטפא, כ. (2018). יחידה 8: הלאומיות התורכית. בתוך מבוא להיסטוריה של המזרח התיכון בעת החדשה, ספר ב: מהפכת הלאומיות המודרנית (עמ' 37-60). האוניברסיטה הפתוחה: רעננה.