מעמדה של השביתה הפוליטית במשפט העבודה הישראלי

מעמדה של השביתה הפוליטית במשפט העבודה הישראלי

המנחה:
המגיש:

תוכן עניינים

מבוא 3
מעמד המשפטי של השביתה במשפט העבודה 5
העילות וסוגי השביתות 5
ההתפתחות בפסיקה 7
מקרי בוחן 9
בג"צ בזק 9
בג"צ חטיב 9
סכסוך קיבוצי – חברת חשמל 10
סכסוך קיבוצי – שביתת המורים 11
דיון 13
סיכום 15
ביבליוגרפיה 17

מבוא

הזכות לשביתה נחשבת לאחת מזכויות היסוד בדמוקרטיה בהיבטים החברתיים והכלכליים ומוכרת כזו בחוק הבינלאומי וכן בחוקים ובפסיקות במדינות שונות בעולם.
הזכות לשביתה הינה ביסודה זכות חברתית, בעלת ערך נורמטיבי. הזכות לשביתה מוחזקת כזכות יסוד אף שזכות זו טרם עוגנה במפורש בחקיקת היסוד בישראל.
שביתה הינה סירוב מאורגן של גוף עובדים לעבוד. זוהי צורת מחאה בדרך כלל בניסיון להשיג ויתור או ויתורים מהמעסיק שלהם.
שביתה הינה תופעה חברתית מורכבת. שביתה מתפתחת מסכסוך תעשייתי ובדרך כלל מטילה עלויות גבוהות על הצדדים לסכסוך, מחד. מעבר לעלויות הישירות ולנזקים המידיים של השביתה, שביתות גורמות לפגיעה בציבור ועשויות להטיל נזק כבד על הרווחה הכלכלית של הקהילה כולה. מאידך, חופש השביתה מוכר כמרכיב הכרחי של המשטר הדמוקרטי ונתפס כזכות יסוד ברוב המשטרים הדמוקרטיים.
אחד משלושת היסודות המרכיבים את חופש העובדים להתאגדות היא זכות השביתה. שני היסודות האחרים הם: החופש להתארגן והחופש לנהל משא-ומתן קיבוצי. חופש ההתאגדות על כל יסודותיו אינו מטרה בפני עצמו אלא נועד להבטיח את השגת מטרתו של משפט העבודה- ההגנה על העובד והבטחת כבודו האנושי. משפט העבודה אינו רק מעצב את התנאים המזעריים של תנאי העבודה (כגון שכר מינימום וחוק שעות עבודה ומנוחה) אלא גם להבטיח את האמצעים(התארגנות, משא-ומתן קיבוצי ושביתה) שבהפעלתם יוכל העובד להשפיע על תנאי עבודתו ולהשיג הכרה בזכויותיו המוגנות.
זכות השביתה מהווה כלי עיקרי להגנה על זכויות העובדים במסגרת יחסי העבודה הקיבוציים, ובלעדיה ספק אם היה כוח של ממש להתארגנות עובדים. גם מבחינת התועלת, על אף העלויות, שביתות מאיצות בדרך כלל את סיומם של סכסוכי עבודה ומאפשרות את המשכיות העבודה תוך הבטחת שיתוף פעולה בין עובדים ומעסיקים, לפחות למשך זמן מסוים. לכן, לשביתות חלק חשוב בפן הקונפליקט אולי שך התארגנות עובדים, כמו גם בפן החיובי של מתן ערוץ לביטוי קולקטיבי לעובדים בהשמעת קולם.
השביתות ואופן ניהולן, בהיבט המו"מ והשיח, מוביל מדיניות ציבורית המפשרת בין הצד החיובי והשלילי של השביתה. מדיניות כזו בדרך כלל מותירה את השביתה במסגרת גבולות מתוחמים היטב. במקביל לכוחות הפוליטיים והמדיניים, גם המשפט מגביל את כוח השביתה של העובדים ומבטיח כי העובדים יכבדו גבולות אלו.
מזה מספר שנים בין הדין הארצי לעבודה מאפשר לסווג צעדים ארגוניים כנגד החלטת הריבון כצעדים ארגוניים לגיטימיים וכשביתות מעורבות או מעין-פוליטיות (שאינן פוליטיות גרידא). סיווג זה הוא שאפשר הכרה בלגיטימיות השביתה או הצעדים הארגוניים לצג הגבלת משך השביתה או טיב הצעדים הננקטים.
בבדיקה ובחינת הזכות לשביתה ניתן לעסוק בשתי דרכים. האחת הינה לתאר את מטרותיה של השביתה והמשמעויות המעשיות מהשימוש בזכות זו. הדרך השנייה- שלה אופי תאורטי החשוב להבנת השפעתה של זכות השביתה על המשפט הבינלאומי ועל פסיקות בתי משפט במדינות שונות -מתחקה אחר מקורותיה הערכיים של זכות השביתה, כלומר אחר ערכי היסוד הדמוקרטיים שמהם היא נגזרת ואחר הערכים שעמם היא מתנגשת. בתוך כל אלה אבקש לבחון בעבודתי את שאלת המחקר: מהו מעמדה של השביתה הפוליטית במשפט העבודה?