סיכום מלא של הקורס מבוא ללימודי מגדר

מבוא ללימודי מגדר – סיכום הקורס

תוכן עניינים

המין השני: סימון דה בובואר והפרובלמטיות של אי-השוויון בין המינים / ליאת פרידמן 4
רקע: דה בובואר, האקזיסטנציאליזם ושאלת האישה 4
האישה כ"אחר" 5
ביקורת על הגישות המסבירות: ביולוגיה, פסיכואנליזה וחברה 6
גורל, היסטוריה ומיתוסים: כיצד נהפכים לאישה 6
תרומתה לפמיניזם וללימודי המיגדר 7
בעקבות האישה והאיש, הטבע והתרבות: ההיסטוריה התרבותית של ההבחנה בין המינים / תמר אלאור 7
שרי אורטנר והשאלה שהציתה מחלוקת 7
הטיעון: מדוע מוסמכת האישה אל הטבע 8
גל הביקורת הראשון 9
תשובותיה של אורטנר: הגמוניה, יוקרה ופרקטיקה 9
הסוגיה בראשית המאה ה-21: טבע, תרבות וטכנולוגיות הרבייה 10
נשים וגברים של הארגון: רוזאבת' קאנטר וייצור הנשיות והגבריות באמצעות ארגון העבודה / ניצה ברקוביץ 10
רקע: קאנטר והיפוך כיוון ההסבר 10
מבנה ההזדמנויות ומעגל הקסמים 12
המזכירות, המיניות והארגונים מוטי המיגדר 12
מספרים, טוקניזם והמנהלים 13
רעיות המנהלים והערכה מסכמת 14
אימהות בראי התיאוריה / אריאלה פרידמן 14
הפרדוקסים של האימהות ותיאוריות מוקדמות 14
שיעתוק האימהות: התיאוריה של ננסי צ'ודורו 15
תרומת התיאוריה, הביקורת עליה, ודרכן של נשים 16
חשיבה אימהית ואימהות כפוליטיקה של שלום 17
שונות תרבותית והפוליטיקה הפרדוקסלית של האימהות 17
איך בכל זאת נשים מצליחות לכתוב: על כתיבת נשים וגם על קריאה / אורלי לובין 18
גילברט וגובאר והמשוגעת בעליית הגג 18
יצירתיות כעניין גברי ודמות המלאך והמפלצת 18
חרדת הסמכות והכתיבה הדו-שכבתית 19
הביקורת של טוריל מוי 20
מן הכתיבה הנשית אל הקריאה הפמיניסטית 20
כוחות האימה: ז'וליה קריסטבה והסובייקט הנשי שאינו מובנה באופן פשוט כמו השפה / ליאת פרידמן 21
קריסטבה, הפמיניזם ושלושת הגלים 21
השפה: הסמיוטי והסימבולי 22
הגוף, האם ותרומתה לפמיניזם 22
הדוחה וכוחות האימה 23
הדת, האהבה והביקורת 23
שאלת המדע בפמיניזם: סנדרה הארדינג וסוגיית החקירה המדעית בפמיניזם / ניצה ינאי 24
המדע כפרויקט אנדרוצנטרי 24
גישות לביקורת הפמיניסטית של המדע 25
תיאוריות עמדה פמיניסטית ואובייקטיביות חזקה 25
ביקורות על תיאוריית העמדה הפמיניסטית 26
תגובת הארדינג, המחקר בישראל וסיכום 27
הפמיניזם (המשפטי) הבלתי-מוגבל של קתרין מקינון / אורית קמיר 27
מקינון, הפמיניזם והמשפט: הגישה הביקורתית 27
הפמיניזם הבלתי-מוגבל ומשמעות הכותר 28
מיתוס ההבדלים בין המינים ותיאוריית השליטה 29
שוויון בין המינים וביקורת הפמיניזם הליברלי והתרבותי 29
מרכזיות המיניות, האלימות המינית והשפעתה של מקינון 30
מיגדר והפוליטיקה של ההיסטוריה / אמירה גלבלום 31
היסטוריה של נשים: גילוין של הנשים הנעדרות 31
מהיסטוריה של נשים להיסטוריה של מיגדר 32
ריבוי הקולות והביקורת על הקטגוריה "נשים" 32
המפנה הלשוני: בין התנסות לשיח, ובין שוויון לשוני 33
הביקורת על סקוט וסגירת המעגל 33
אזרחות ומיגדר / שרה הלמן 34
פייטמן, החוזה המיני והדיכוטומיה בין הפרטי לציבורי 34
מרשל, זכויות האזרחות והביקורת הפמיניסטית 35
מדינת הרווחה, מיגדר ומודלים של מדיניות חברתית 36
אזרחות ומיגדר בישראל 36
סיכום: הדילמה של וולסטונקרפט והביקורת המיגדרית 37
לקרוא את בל הוקס בישראל: פמיניזם רדיקלי, חשיבה ביקורתית ואחוות האחיות החדשה / פנינה מוצפי-האלר 37
בל הוקס והפמיניזם הרדיקלי עם חזון 37
שלושה מושגים: תודעה ביקורתית, פוליטיקה של זהויות ומרחב השוליים 38
ביקורת הפמיניזם הלבן ושקר אחוות האחיות 39
פמיניזם שחור, פוסט-קולוניאלי ותופעת הדיוות השחורות 39
בל הוקס בישראל: פמיניזם מזרחי ומרחב השוליים 40
צרות של מיגדר: ג'ודית באטלר / עמליה זיו 40
באטלר, "צרות של מיגדר" והמוטיבציה הפוליטית 40
ביקורת הסובייקט "אישה" ופוליטיקת הזהות 41
הבחנת מין/מיגדר וביקורת ההטרוסקסואליות 42
תיאוריית הביצועיות (הפרפורמטיביות) המיגדרית 42
אחרי "צרות של מיגדר": פיתוחים וביקורות 43
"הקדמה" מתוך המין השני: העובדות והמיתוסים (החלק הראשון) / סימון דה בובואר 44
האישה כ"אחר" 44
היעדר ההדדיות ושורשי הכפיפות 44
מעגל הקסמים והצדקותיו 45
נקודת המוצא: חירות במקום גורל 46
האם היחס בין הנשי לגברי הוא כמו היחס שבין הטבע לתרבות? / שרי ב׳ אורטנר 46
רובדי הבעיה והאוניברסליות של הכפפת הנשים 47
טבע מול תרבות: מסגרת ההסבר 47
מדוע נתפסות הנשים כקרובות יותר לטבע 48
הפיזיולוגיה 48
התפקיד החברתי 48
הנפש 49
עמדת הביניים, השלכותיה ומסקנות 49
מספרים: מיעוט ורוב / רוזאבת' מוס קאנטר 50
הפרופורציות המספריות וסוגי הקבוצות 50
נראוּת ולחצי ביצוע 51
ניגוד: הגבהת מחיצות, בידוד ונאמנות 51
הטמעה: הסד התפקידי ומלכודות התפקיד 52
שיעתוק האימהות: פסיכואנליזה והסוציולוגיה של המיגדר / ננסי צ'ודורו 53
האימהות כמושא לניתוח: מערכת המין/מיגדר והחלוקה בין הביתי לציבורי 53
כשל הנימוק מן הטבע 54
מגבלות הטיעון בדבר הכשרה לתפקידים 55
שיעתוק חברתי ופסיכואנליזה של יחסי אובייקט 55
ראי הקיר של המלכה / סנדרה גילברט וסוזן גובאר 56
העט, האב והסמכות 56
העט הנשמר מן הנשים 57
המלאך שבבית 57
המפלצת: לילית והאישה החריגה 58
שלגיה וראי הקיר של המלכה 58
זמן הנשים / ז'וליה קריסטבה 59
זמן לינארי וזמן מונומנטלי 59
שני דורות של נשים 60
דור שלישי ואתיקה חדשה 61
מאמפיריציזם פמיניסטי לעמדה אפיסטמולוגית פמיניסטית / סנדרה הארדינג 62
אמביוולנטיות, רלטיביזם והמעבר לאפיסטמולוגיה 63
יסודות בפעילות מושתתת-מיגדר: אחדות העבודה והפעילות החושית 63
תודעה מפוצלת, פוסטמודרניזם וידה הנסתרת של ההיסטוריה 64
מן האמפיריציזם הפמיניסטי אל אפיסטמולוגיית העמדה 65
תשוקה וכוח / קתרין מקינון 65
המיניות כמקבילה לעבודה 66
כוח, ידע ואובייקטיביות 66
להיות, מתודה ושינוי 67
מיגדר: קטגוריה שימושית לניתוח ההיסטוריה / ג'ואן ואלאך סקוט 68
מן המונח הדקדוקי אל קטגוריה אנליטית 68
מבחן הגישות התיאורטיות הקיימות 68
הגדרת המיגדר: מרכיב מכונן ומסמן של יחסי כוח 69
ימי בראשית, האבות, וחירותם הפוליטית של הבנים / קארול פייטמן 70
האחווה כמפתח לפטריארכיה המודרנית 70
זכות האב מול הכוח הפוליטי: פילמר ותיאורטיקני האמנה 71
הזכות למין ולידתה הפוליטית של הגברים 72
אמנת האחים, איסור העריות ושני התחומים 72
להביע את הכיסופים: נערות הדיווה של העולם השלישי / בל הוקס 73
"צימוק בשמש" ומיסחור תרבות השחורים 73
ביקורת תרבות, פדגוגיה משחררת וכיסופים 74
הפוליטיקה של הסולידריות הפמיניסטית 75
נערות הדיווה: כוכבוּת ואתיקה פמיניסטית 76
צרות של מיגדר / ג'ודית באטלר 76
מפנימיות למבעי ביצוע מיגדריים 76
הדראג, הפארודיה והמבנה החיקויי 77
מפארודיה לפוליטיקה 78

המין השני: סימון דה בובואר והפרובלמטיות של אי-השוויון בין המינים / ליאת פרידמן

רקע: דה בובואר, האקזיסטנציאליזם ושאלת האישה

ליאת פרידמן פותחת את דיונה בקביעה שסימון דה בובואר היא קודם כול הוגה אקזיסטנציאליסטית. דה בובואר, פילוסופית וסופרת שפרסמה בשנת 1949 את "המין השני", מבקשת לתאר באמצעות שיטת המחשבה האקזיסטנציאליסטית את מצבן של הנשים לאורך ההיסטוריה. על פי האקזיסטנציאליזם הקיום קודם למהות, ולכל אדם יש מחשבה חופשית המאפשרת לו להתעלות מעל נסיבות חייו, לבחון את עצמו ולבחור כיצד לעצב את חייו. יכולת זו מכונה טרנסצנדנטיות, והיא ניצבת מול האימננטיות, כלומר השקיעה ביומיום, בטבע ובחיים עצמם. כל אדם נושא באחריות לממש את חירותו באמצעות פרויקטים ולעצב את העולם בדמותו.
פרידמן מראה כיצד דה בובואר מכוננת את עמדתה הייחודית מתוך דיאלוג עם שורה של הוגים, ובהם דקארט, הגל, מארקס, פרויד והיידגר, וכן לוינאס, לוי-שטראוס ולאקאן. מן הקוגיטו הקרטזיאני, "אני חושב משמע אני קיים", היא שואבת את רעיון המחשבה החופשית, אך היא מבקרת אותו על שאינו מביא בחשבון את היות האישה מוגבלת חברתית. כאן טמונה ביקורתה המרכזית על סארטר, חברהּ לדרך. סארטר טוען שכל אדם חופשי לחשוב את "האני החושב" ולעצב את עולמו, אך דה בובואר מראה שהאישה, אף שהיא חופשית ככל אדם, מוצאת את עצמה במצב שאינו מאפשר לה לממש את חירותה. בעוד סארטר רואה בחרדה הקיומית מניע לפעולה, טוענת דה בובואר שהאישה שרויה בייאוש מתמשך ואינה יכולה לחרוג ממצבה.

האישה כ"אחר"

המושג המרכזי בפרשנותה של פרידמן הוא מושג ה"אחר". האישה, טוענת דה בובואר, חופשית ככל אדם, ואף על פי כן היא מגלה את עצמה בעולם שבו הגברים מכריחים אותה לתפוס את עצמה כ"אחר". הם מקפיאים אותה כאובייקט וגוזרים עליה אימננטיות, בעוד תודעה גברית מהותית ושלטת מאפילה על הטרנסצנדנטיות שלה. הגבר מגדיר את עצמו כסובייקט, כמהותי ומוחלט, ואילו האישה מוגדרת רק ביחס אליו, כלא-מהותית. לפני שאישה יכולה לומר "אני חושבת" עליה לומר תחילה "אני אישה", ומשום כך המחשבה שלה נושאת משקעים מיגדריים.
פרידמן מבארת את מקורותיו הפילוסופיים של מושג האחר. מהגותו של היידגר שואבת דה בובואר את הביקורת על השפה, המזהה שוני רק באמצעות שלילה. השפה מציגה את האישה כלא-גבר, כשלילתו של הגבר, ובכך מרוקנת אותה מתכונות אנוש במקום לתאר אותה באופן חיובי. אך יש הבדל, מלמד היידגר, בין שלילת היש לבין האין, שכן להיות לא-גבר אין פירושו להיות ריק. הבחנה זו מאפשרת לדה בובואר לטעון שהיות האישה שונה מן הגבר אין פירושה שהיא נטולת תכונות אנוש, כפי שהתרבות מציגה אותה. לוינאס מרחיק לכת ומתאר את הנשיות כאחר המוחלט, כל מה שחומק מן ההבנה ומן ההמשגה. דה בובואר משתמשת במושג זה כדי להדגיש עד כמה מצבה של האישה חמור ושונה מכל מצב אנושי מוכר, אך היא דוחה את עמדתו של לוינאס, שכן הפיכת האישה למסתורין רדיקלי רק מנציחה את הדרתה. לאקאן מוסיף שהשפה מכוננת את האישה כאחר רדיקלי הנטול שפה משל עצמו, ולוי-שטראוס מראה שהאיסור האוניברסלי על גילוי עריות מייצר יחס שבו נשים מוחלפות ונסחרות בין גברים.

ביקורת על הגישות המסבירות: ביולוגיה, פסיכואנליזה וחברה

בחלק העוסק ב"גורל" בוחנת דה בובואר שלוש גישות המבקשות להסביר את מצבה הנחות של האישה: הביולוגיה, הפסיכואנליזה של פרויד והמטריאליזם ההיסטורי של מארקס. כל אחת מהן, מראה פרידמן, נכשלת. דה בובואר מקבלת אמנם את קדימות הקיום לתודעה שהדגישו מארקס ופרויד, אך היא מראה שאף אחת מן הגישות אינה מסבירה מדוע האישה הוגדרה מאז ומעולם רק ביחס לגבר. הדיאלקטיקה ההגליינית של האדון והעבד קורצת אמנם להשלכה על יחסי הגבר והאישה, אך היא נכשלת אף היא. העבד ההגלייני יכול לבטל את ביטול עצמו ולהשתחרר, ואילו הנשים "המשוחררות" רק החליפו דימוי עבדות אחד באחר, בלא שכוננו עצמן בזכות עצמן. מארקס, המתאר את הפועל ואת המעביד, מתאר למעשה את מצבם של גברים, ואילו האישה מפוזרת בין המעמדות ואינה מגבשת זהות קבוצתית משותפת. פרויד רואה באישה גבר מסורס, כלומר מגדיר את מיניותה כשלילת מיניות הגבר, ומתעלם מן המיניות הנשית הייחודית ומערכי החברה.
ביקורתה החריפה ביותר של דה בובואר, כפי שמדגישה פרידמן, מכוונת אל הביולוגיה ואל מושג העובדה. דה בובואר מבחינה בין הנתונים הביולוגיים של הזכר והנקבה לבין התפקידים החברתיים הגבריים והנשיים, ובכך היא מבחינה למעשה בין מין למיגדר אף שאינה משתמשת במונחים אלו. תיאור הביצית כסבילה ונייחת והזרע כפעיל ונייד, היא מראה, אינו תיאור אובייקטיבי אלא השלכה של תפקידים חברתיים על הגוף. הגוף הוא מצב שהחברה מגדירה, ולא הפיסיולוגיה היא הקובעת את ייעוד האישה. השימוש בעובדות הביולוגיות, מסכמת דה בובואר, הוא פוליטי במלוא מובן המילה, ומתוך כך משמיעה פרידמן גם את ביקורתה של דה בובואר על המדע ועל עצם ההכרזה על נתון מסוים כעובדה שאין לערער עליה.

גורל, היסטוריה ומיתוסים: כיצד נהפכים לאישה

בדיון בהיסטוריה מראה דה בובואר שההיסטוריה נכתבה בידי גברים ומתארת מעשים של גברים, בעוד הנשים נותרו מחוצה לה גם כאשר היו הרכוש שעליו נאבקו. פרידמן מדגישה שדה בובואר אינה מנסה כאן לשחזר נשים שהוצאו מדפי ההיסטוריה או לחשוף פעילות נשית שלא נרשמה, אלא להראות כיצד תולדות האנושות מתארות את הפחתת ערך האישה ואת קיבועה כאם וכעקרת בית. אף המהפכה הטכנולוגית ששחררה נשים נעשתה בידי גברים, ולכן שחרורן חלקי בלבד, ובביתן הן נותרו כשהיו. הדיון במיתוסים ובספרות חושף כיצד הפיכת האישה ל"אחר" מאפשרת להשליך עליה דימויים מנוגדים: היא חוה והבתולה הקדושה גם יחד, מרפאה ומכשפה, מקור חיים וכוח אפל. כחומר חסר צורה היא מעוצבת על פי תשוקותיו ופחדיו של הגבר, ותפקידה לשמש לו מראה שדרכה יכונן את עצמו כאדון שלם ועצמאי. דה בובואר ממחישה זאת דרך דמויות הנשים אצל חמישה סופרים, ובהם מונתרלן, לורנס וסטנדל.
הביטוי "לא נולדת אישה, אלא נהפכת לאישה" הוא, לדברי פרידמן, מסקנתה המרכזית של דה בובואר. אין הבדל מהותי בין תינוקות זכרים לנקבות, אך החברה מלמדת מגיל צעיר התנהגויות שונות. הבן מקבל צעצוע והבת מקבלת בובה, ולומדת לזהות את עצמה בבובה כאובייקט סביל ומקושט וגם כמי שצריך לאהוב אותה. בגיל ההתבגרות לומד הבן שגופו מקור לגאווה, ואילו הבת לומדת שגופה מקור לבושה. כך נהפכת הילדה לאישה שלומדת להיות האחר, אובייקט בעולם המתבונן בה ושופט אותה.