תאוריית העולם הצודק של לרנר

תוכן העניינים

מבוא 1
המניע לצדק בתאוריה של לרנר 2
תגובות לקורבנות חפים מפשע 2
האמונה בעולם צודק כהבדל אישי 3
הסולם החד-ממדי וביקורתו 3
ההבחנה בין צדק לעצמי לצדק לאחרים 4
האמונה בעולם צודק כמשאב אישי 4
האמונה בעולם צודק והצדקת אי-שוויון 5
סיכום 6
רשימת מקורות 7

מבוא

בניסוי שפרסמו ‎Lerner‎ ו-‎Simmons‎ (1966) צפו 72 סטודנטיות בעמיתה שקיבלה לכאורה מכות חשמל כואבות במהלך משימת למידה. הצופות דחו אותה והעריכו אותה בשלילה רבה יותר כשהאמינו שסבלה יימשך, והדחייה הייתה החזקה ביותר כשהקורבן הוצגה כמי שממשיכה לסבול למענן. מלווין לרנר (‎Melvin‎ ‎J‎. ‎Lerner‎) הסביר את הממצא, שנראה בזמנו מנוגד לאינטואיציה, בצורך של בני אדם להאמין שהעולם הוא מקום שבו כל אחד מקבל את המגיע לו, ועל בסיס ההסבר הזה ניסח את תאוריית העולם הצודק (‎Lerner‎, ‎1980‎). מאז התפתחו מן התאוריה שני ענפי מחקר: ענף ניסויי שבוחן כיצד אנשים מגינים על האמונה מפני עדויות לאי-צדק, וענף של הבדלים בין-אישיים שמודד את עוצמת האמונה ובוחן את מתאמיה (‎Hafer‎ & ‎Bègue‎, ‎2005‎). הענף השני הבחין בין אמונה בעולם צודק כלפי העצמי לבין אמונה בעולם צודק באופן כללי (‎Dalbert‎, ‎1999‎), ובעקבות ההבחנה נמצא שהממד האישי קשור בעיקר להסתגלות ולרווחה (‎Bartholomaeus‎ & ‎Strelan‎, ‎2019‎). האמונה בעולם צודק בכלל, כפי שנמדדה כבר בסולמות המוקדמים, נקשרה לעומת זאת לעמדות שליליות כלפי קבוצות מוחלשות ולהערכה שלילית של קורבנות (‎Rubin‎ & ‎Peplau‎, ‎1975‎). הסקירה ממפה את הספרות סביב טענה אחת: המחקר שצמח מתאוריית לרנר מתאר אמונה בעלת שני פנים, משאב פסיכולוגי למאמין עצמו ומנגנון שמצדיק את סבלם של אחרים, והשאלה אם מדובר במניע אחד או בשני מבנים נפרדים עדיין לא הוכרעה.