החינוך החברתי בבית הספר (שיעור חברה) כמרכיב חינוכי בלתי פורמלי בתוך המסגרת הפורמלית

החינוך החברתי בבית הספר (שיעור חברה) כמרכיב חינוכי בלתי פורמלי בתוך המסגרת הפורמלית

תוכן עניינים

מבוא 3
החינוך הפורמלי בבית הספר 4
הגדרת החינוך הפורמלי 5
תרומת החינוך הפורמלי 6
ביקורת על החינוך הפורמלי 6
החינוך הבלתי – פורמלי 7
הגדרות החינוך הבלתי – פורמלי 7
מטרות החינוך הבלתי פורמלי 9
יתרונות החינוך הבלתי פורמלי 9
סוגי מסגרות בחינוך הבלתי פורמלי 10
החינוך החברתי הבלתי פורמלי כהשלמה לחינוך הפורמלי 11
הגדרת החינוך החברתי 11
שעת חברה (שעת חינוך) 11
החינוך החברתי והקוד הבלתי פורמלי 14
מרכיב ההתנדבותיות (VOLUNTARISM) 14
מרכיב המודולריות (MODULARITY) 15
מרכיב סימבוליזם פרגמטי (SYMBOLIC PRAG MATISM ) 16
מרכיב הדואליות ((DUALISM 17
מורטוריום- ניסוי וטעיה ((MORATORIUM 17
אינסטרומנטליזם הבעתי INSTRUMENTALISM EXPRESSIVE)) 17
סימטריות ( SYMMETRY) 18
דיון ומסקנות 18
ביבליוגרפיה 21

מבוא

בעבודה זו אעסוק בחינוך החברתי בבית הספר כמרכיב חינוכי בלתי פורמלי במסגרת חינוכית פורמלית. בחרתי לעסוק בנושא זה אליו אני חשופה באופן יומיומי בעבודתי כרכזת חברתית וכמחנכת כיתה בבית ספר. תחום החינוך החברתי חשוב בעיני עד למאוד, מכיוון שאני עדה להשפעתו על התלמידים בבית הספר, ומניחה כי החינוך החברתי- קהילתי בבית הספר מוביל תהליך של למידה חברתית מטפח חינוך ערכי, מקדם את ההתפתחות המוסרית חברתית של תלמידיו, משפיע על אורח החיים הבית ספרי ומקדם מגוון רחב של יכולות. שאלת המחקר בעבודה תהיה: כיצד באים לידי ביטוי מרכיבי החינוך הבלתי פורמלי בחינוך החברתי, ומדוע הוא נחוץ לצד החינוך הפורמלי בבית הספר?
כדי לענות על השאלה תיבנה העבודה באופן הבא:
הפרק הראשון יבחן מהו חינוך פורמלי. בחלקו הראשון של הפרק תוצגנה הגדרות לחינוך הפורמלי. בחלקו השני של הפרק ייערך ניסיון להבהיר את היתרונות של החינוך הפורמלי ואת הסכנה הטמונה בקוד הבלתי פורמלי ובנטייה לתפוס אותו כערובה לקיומו של חינוך אמנציפטורי ומעצים. כמו כן, יוסבר כיצד דווקא יחסי הכוח בבית הספר שומרים על התלמידים, משמרים את תקופת הילדות הטבעית ומסייעים במלחמה כנגד תרבות המדיה החזותית הקלוקלת. בסיום יוצגו פדגוגיות ביקורתיות על שיטת החינוך הפורמלי. פדגוגיות אלה מבקשות להחיל רפורמה חינוכית שתבטל את ההיררכיה הקיימת בבית הספר.
הפרק השני ידון בחינוך הבלתי פורמלי. בתחילה יוצגו הגדרות למושג "חינוך בלתי פורמלי", אם כי אין הגדרה אחת ומקובלת. כמו כן, תוצג מטרתו של החינוך הבלתי פורמלי. בהמשך יתייחס הפרק לסוגי מסגרות בחינוך הבלתי פורמלי. סעיף נוסף בפרק יתייחס לגישה הפדגוגית של החינוך הבלתי פורמלי.
הפרק השלישי יעסוק בחינוך החברתי כתחום של החינוך הבלתי פורמלי וכהיבט שיש בכוחו להשלים את החינוך הפורמלי. הפרק ידון בתפקיד החברתי של החינוך הבלתי פורמלי ויגדיר את החינוך החברתי על פי מרכיבי הקוד הבלתי פורמלי בחינוך.
העבודה תישען על ספרות מקצועית ועדכנית מתחום המחקר החינוכי ותבוסס על הביקורת המושמעת כנגד החינוך הפורמלי. כמו כן, יישאבו חומרים ממאמרים המצדדים בעד החינוך הפורמלי והחינוך החברתי וכן כאלה המציעים לנצל את הקוד הפתוח של החינוך הבלתי פורמלי.
עם זאת, למרות ההזדמנות הרבה הטמונה בחינוך זה- חינוך חברתי שמוגדר כמרכיב חינוכי בלתי פורמלי, הוא מיושם במסגרת חינוכית פורמלית, המאופיינת במבנה היררכי, פועלת על פי סטנדרטים נוקשים ועל פי נורמות ואמות מידה שיטתיות, שמטרתן העיקרית לפתח את התלמידים ולקדם אותם בתחום האינטלקטואלי הלימודי.
בספרות התיאורטית מבחינים בין סוגי החינוך: פורמלי ובלתי פורמלי (רפופורט וכהנא ,2012). ברובאכר) 1966( סקר את התפתחות החינוך, וטען שראשיתו בחינוך בלתי פורמלי והמשכו בחינוך פורמלי, שהלך והתפתח עם גידולה של המורשת התרבותית והתפתחות הלשון הכתובה. עם התפתחות התלות בין תרבות החברה והצורה הכתובה הפך בית-הספר אף לנחוץ יותר, כאשר הנוער נאלץ ללמוד תחילה את סמליה של הלשון הכתובה ודקדוקה כדי להשתתף בתרבות של המבוגרים. עם זאת, החינוך הבלתי פורמלי הקביל ללימוד הפורמלי במשך כל הדורות עד לזמן החדש. הילד התפתח ונעשה רב, צייד או דייג, חקלאי או סוחר, אומן, לפי מה שלמד תוך כדי עבודתו. "מזמנים קדומים ועד לתקופת הילדות בימי-הביניים ואחריה התקיים חינוך שולייני. אפילו עם הנהגתו של חינוך חובה לא שכחו מחנכים פיקחים, שילדים מבלים יותר שעות מחוץ לבית-הספר מאשר בתוכו, ושהחינוך הלא פורמלי בשעות אלו כוחו יפה מהחינוך הפורמלי שבבית-הספר" (ברובאכר ,1966, עמוד 417).
הפעילויות שמחוץ לתכנית הלימודים אינן תופעה חדשה במערכת החינוך: "תלמידים תמיד עסקו בפעילויות אלה וניתן לקבוע שגילן כגיל החינוך הפורמלי המאורגן. עדויות לקיומן של רבות מן הפעילויות נמצאות כבר ביוון העתיקה, ברומי ובפרס. מהמאה ה-8 לפני ספה"נ ועד למאה ה-4 אחריה, ידוע על קיומן הסדיר של תחרויות ספורטיביות, מוזיקליות ורטוריות. גם ל'שעות החינוך' היו שורשים במערכות החינוך הקדומות, במסגרת של ריכוזי קבוצות תלמידים סביב מורים שגילו עניין בתלמידים כפרטים. קיימות עדויות על פעילותם של חוגים שונים, בייחוד בתחום האמנות והספורט, וכן ידוע על קיום אירועים חגיגיים לציון ימים מיוחדים. הדפוסים הבסיסיים של פעילויות התלמידים נמשכו אל תוך ימי-הביניים. את מקום המקהלה היוונית תופסות תהלוכות של נזירים, נערי מקהלה ותלמידים" )שמידע ,1979, עמוד 103(.
שמידע) 1979( סיכמה את התפתחות החינוך הבלתי פורמלי כתגובה של בית-הספר העל-יסודי לתפקידים שנוספו לו בחברה המודרנית. במיוחד אחרי מלחמת העולם השנייה, הפך בית-הספר למוסד פופוליסטי שתפקידו לשרת את כל התלמידים, בניגוד לבית-הספר המסורתי שהיה מוסד אליטיסטי בעיקרו ;"מהרחבת אוכלוסיית התלמידים והשינויים בהרכבה – לא יכול עוד בית-הספר להגביל את עבודתו לתכנית לימודים מצומצמת ומוגדרת מראש[…] במקום זאת הוא נוטה להרחיב את גבולות עבודתו ולכלול בה את כל החוויות וההתנסויות העוברות על התלמידים בהיותם תחת פיקוחו" (שמידע ,1979, עמוד 10).
בשנים האחרונות הולכת וגוברת ההכרה בתרומתו של החינוך הבלתי פורמלי, זאת ניכר במיסודו ובפרסומים הממלכתיים בארץ ובעולם. בישראל, לדוגמה, מיסודו מתבטא הן בחוק הנוער שדורש מהשלטון המקומי הקצאת תקנים והן בתכניות לימודים שמציעים המוסדות להשכלה גבוהה. גם בעולם גוברת החקיקה וההכרה בתחום (גרוס וגולדרט ,2015). לדוגמה, הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי) Werquin, 2008( פרסם מסמך בינלאומי הסוקר את המדיניות בתחום ב-22 מדינות. גם פרסומי הוצאות הספרים מבטאים רוח זאת, לדוגמה: הוצאת Springer פרסמה ב-2016 ספר שמציג את הצורך באג'נדה המתייחסת לכישורים שאינם קוגניטיביים (Garcia, 2016).
נציג תחילה את ההגדרות הרווחות בתחום ולאחר מכן את תרומת ההשתתפות במסגרותיו השונות ,כפי שעולה מהספרות המחקרית .