מאגרי עבודות וסיכומים

9.1 הביקורת על שיקול הדעת המינהלי 2
9.2 הגינות ותום לב 3
9.3 האיסור על הפעלת שיקולים זרים 4
יסוד העילה והתפתחותה 4
הבחנה ממניעים פסולים וממשוא פנים 5
שיקולים מעורבים ומבחני ההשפעה 5
בעיית ההוכחה 5
9.4 שיקולים זרים על פי החוק המסמיך ולאור ערכי היסוד של השיטה 6
הגדרת השיקולים לפי החוק המסמיך 6
ערכי היסוד של השיטה ועניין פורז 7
קטגוריות של שיקולים ענייניים וזרים 8
9.5 מקרי מבחן של שיקולים זרים 8
שיקולים דתיים 8
הגנה על רגשות 9
שיקולים פוליטיים ומינויים פוליטיים 10

היחידה עוסקת בביקורת השיפוטית על שיקול הדעת המינהלי ובשתיים מעילות הביקורת הוותיקות והמוסכמות של המשפט המינהלי, חובת ההגינות ותום הלב והאיסור על הפעלת שיקולים זרים. עילות אלה מבטאות את הכפפת הרשות המינהלית לתכליות החקיקה ולערכי היסוד של השיטה, והן קודמות מבחינה היסטורית לעילות המאוחרות והשנויות יותר במחלוקת של הסבירות והמידתיות.

9.1 הביקורת על שיקול הדעת המינהלי

פרק זה מסמן את המעבר מן הביקורת על ההיבטים הפורמליים של הפעולה המינהלית, שעניינם מסגרת הסמכות ותקינות ההליך, אל הביקורת על שיקול הדעת המינהלי עצמו. באופן עקרוני חייב שיקול הדעת המינהלי להיות מופעל בתום לב, על יסוד שיקולים ענייניים, בשוויון, בסבירות ובמידתיות. שיקול הדעת אינו בלתי מוגבל גם כאשר הוא רחב, ולכן משתרעת הביקורת על החוקיות גם על השיקולים שהרשות רשאית להביא בחשבון ועל האיזון ביניהם.
הביקורת על שיקול הדעת שנויה יותר במחלוקת מן הביקורת על הסמכות ועל ההליך, משום שהיא מעמתת את בית המשפט במישרין עם תוכן ההחלטה. כאשר בית המשפט פוסל את ההחלטה עלולה פעולתו להיתפס כהעדפת תוצאה אחרת על פני זו שאליה הגיעה הרשות, ומכאן שהביקורת מעוררת שאלות מתחום הפרדת הרשויות ושאלה של ההתאמה המוסדית של בית המשפט לבחון את תוכן ההחלטה המינהלית. עם זאת הביקורת על שיקול הדעת היא תוספת חיונית לביקורת שעניינה סמכות והליך, והיא מבטיחה את שלטון החוק במובנו המהותי ומונעת שימוש עריץ בכוח השלטוני לשם השגת תכליות זרות ואף מושחתות.
נקודת המוצא המסורתית היא שהתפקיד השיפוטי מוגבל לבחינת חוקיות הפעולה ולא לבחינת תבונתה. בית המשפט אינו משמש רשות על ואינו יושב כערכאת ערעור, כפי שהבהיר השופט זוסמן בעניין מילר, שכן יעילות השימוש בשיקול הדעת ומידת תבונתו, להבדיל מחוקיותו, אינן נתונות לבדיקה שיפוטית. עם זאת יישומה של הבחנה זו קשה לעתים, בעיקר כאשר הביקורת עוסקת בשאלות של סבירות ומידתיות.
ההגבלה על היקף הביקורת נשענת על שני טעמים עיקריים, טעם המומחיות המקצועית המיוחסת לרשויות המינהליות וטעם ההיבט הדמוקרטי-ייצוגי שבפעילותן, ולצדם החשיבות של ודאות וסופיות בהחלטות המינהליות. ראוי להיזהר בהפעלת שני הטעמים העיקריים. טיעון המומחיות נחלש כשהרשות אינה בעלת מומחיות מיוחדת או כשההחלטה מבוססת על עמדה משפטית, ואילו הטיעון הדמוקרטי עלול לשמש מסווה להטיה לרעת מיעוטים ולדעות שאינן מקובלות. במקרה הרגיל, כאשר בית המשפט פוסל את שיקול הדעת, חוזר העניין אל הרשות כדי שתחליט בו מחדש, ולא בית המשפט מחליט במקומה…………..

סיכום פרק 9 מתוך הספר:

ברק-ארז, ד. (2019). יחידה 9: חוסר הגינות ושיקולים זרים. בתוך: המשפט המינהלי של ישראל – כרך ג', שיקול הדעת המינהלי וביקורת שיפוטית (17-72). רעננה: האוניברסיטה הפתוחה.