עיגון הזכות לסביבה ראויה בחקיקת יסוד בישראל

עבודה סמינריונית

עיגון הזכות לסביבה ראויה בחקיקת יסוד בישראל

קורס: משפט סביבתי

2025

תוכן עניינים

מבוא 1
ההכרה בזכויות האדם והתפתחות קבוצות הזכויות 3
זכויות אזרחיות ופוליטיות 4
זכויות חברתיות וכלכליות 4
הזכות לסביבה ראויה בספרות ובמשפט הבינלאומי 6
הזכות לסביבה ראויה במשפט הישראלי 7
החקיקה הסביבתית 7
חוק שמירת הניקיון 7
חוק אוויר נקי 7
חוק הפיקדון על מכלי משקה 8
החוק להסדרת הטיפול באריזות 8
החוק למניעת מפגעים 8
חוק שמירת הסביבה החופית 9
הפסיקה 9
סיווג הזכות כזכות חברתית והיעדר עיגון חוקתי 11
הצעות לעיגון הזכות בחקיקת יסוד בישראל 12
הצעות חוק יסוד ייעודיות לזכות לסביבה ראויה 12
הצעות חוק יסוד כלליות בדבר זכויות חברתיות 13
עמדת התומכים בעיגון הזכות 13
תנאי הכרחי לחיים ראויים 13
תנאי לקיום זכויות אזרחיות ופוליטיות 14
אנושיותו האינהרנטית של האדם 14
עמדת המתנגדים לעיגון הזכות 15
מענה לטענת האנושיות הטבועה 15
הקושי התקציבי 16
המחלוקת הערכית 17
מבט משווה על עיגון הזכות בחוקות של מדינות אחרות 18
ברזיל 18
יוון 18
שוויץ 19
מסקנות ומודלים לעיגון צר של הזכות 20
הגבלה תקציבית והגנה על קיום מינימלי בכבוד 20
עיגון רחב ומפורט הכולל פסקת התגברות 21
עיגון הצהרתי 21
סיכום 22
ביבליוגרפיה 23
חקיקה והצעות חוק 23
פסיקה 23
אמנות ומסמכים בינלאומיים וחוקות זרות 24
ספרות 25

מבוא

בעשורים האחרונים, על רקע העלייה במודעות הסביבתית ומשבר האקלים, התחזקה ההכרה בזכות לסביבה ראויה כזכות אדם בסיסית. ההכרה בזכות זו עברה בשנים האחרונות משלב של הצהרות ומסמכים שאינם מחייבים לשלב של הכרה מוסדית רחבה. בשנת 2022 הכירה העצרת הכללית של האו"ם בזכות האדם לסביבה נקייה, בריאה ובת-קיימא, ובשנת 2025 קבע בית הדין הבינלאומי לצדק בחוות דעת מייעצת כי סביבה נקייה, בריאה ובת קיימא היא תנאי מוקדם להנאה מזכויות אדם רבות, ובהן הזכות לחיים, הזכות לבריאות והזכות לרמת חיים נאותה, וכי הזכות לסביבה כזו טבועה בהנאה מזכויות האדם האחרות. במקביל, מדינות רבות עיגנו את הזכות לסביבה ראויה בחוקותיהן, במגמה שכונתה בספרות "מהפכת הזכויות הסביבתיות".

מגמה זו ניכרת גם בפסיקתם של בתי דין אזוריים לזכויות אדם. בשנת 2024 קבע בית הדין האירופי לזכויות אדם כי האמנה האירופית לזכויות אדם כוללת זכות להגנה אפקטיבית מצד רשויות המדינה מפני ההשפעות השליליות החמורות של שינויי האקלים על החיים, הבריאות, הרווחה ואיכות החיים. בספרות נותחו החובות המדינתיות להגנת האקלים הנגזרות מפסק דין זה, ואף נטען כי התחייבויות בינלאומיות שונות מחייבות את המדינות להבטיח זכות לסביבה בריאה, מפורשת או משתמעת, וכי ראוי שזכות זו תזכה למעמד חוקתי.

בישראל, למרות קיומה של חקיקה סביבתית ענפה ופסיקה ערה בנושאי סביבה, הזכות לסביבה ראויה טרם עוגנה באופן מפורש בחוקי היסוד. בית המשפט העליון נמנע עד כה מלהכיר בזכות חוקתית רחבה לסביבה ראויה הנגזרת מחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, והותיר את השאלה בצריך עיון, ושני עשורים לאחר פסק הדין בעניין אדם טבע ודין שב הדיון בספרות הישראלית למעמדה החוקתי של הזכות, על רקע המפנה החוקתי בליטיגציית משבר האקלים. מצב זה מעורר שאלות מהותיות בדבר מעמדה המשפטי של הזכות, היקף ההגנה עליה ויכולתם של אזרחים לתבוע את מימושה, ומתנהל סביבו דיון ער בשאלה אם יש לעגנה במפורש במסגרת חוקתית.

לדיון זה חשיבות מעשית רבה לנוכח האתגרים הסביבתיים שישראל מתמודדת עמם, ובהם זיהום אוויר בערים, איומים על מקורות המים והצורך להיערך להשלכות שינויי האקלים. עם זאת, הזכות לסביבה ראויה מסווגת בדרך כלל כזכות חברתית-כלכלית, המחייבת את המדינה לפעול באופן אקטיבי ולהקצות משאבים, ולכן עיגונה החוקתי מעורר קושי מוכר: החשש מהעברת הכרעות ערכיות ותקציביות מידי נבחרי הציבור לידי בתי המשפט.

מטרת עבודה זו היא לבחון אם ראוי לעגן את הזכות לסביבה ראויה בחוק יסוד בישראל, ואם כן, באיזה אופן. הטענה המרכזית של העבודה היא שעיגון רחב ועמום של הזכות אינו רצוי, משום שהוא עלול להעביר הכרעות תקציביות וערכיות לבתי המשפט, אך ניתן לעגנה בדרכים צרות ומתוחמות, השומרות על שיקול הדעת של הרשויות הנבחרות ובה בעת מבטאות את חשיבותה של הזכות.

העבודה בנויה כך: הפרק הראשון מציג את ההבחנה בין זכויות אזרחיות-פוליטיות לבין זכויות חברתיות-כלכליות. הפרק השני עוסק בהגדרת הזכות לסביבה ראויה בספרות ובמשפט הבינלאומי. הפרק השלישי סוקר את מעמד הזכות במשפט הישראלי, בחקיקה ובפסיקה. הפרק הרביעי מציג את הצעות חוקי היסוד שהוגשו בכנסת ואת הטיעונים בעד עיגון הזכות ונגדו. הפרק החמישי מציג מבט משווה על עיגון הזכות בחוקות ברזיל, יוון ושוויץ, והפרק השישי מציע מודלים לעיגון צר של הזכות. העבודה מסתיימת בסיכום.