תאוריות של אינטרס ציבורי שוקי, סיכום של פרק 2 שער 2 בספר רגולציה – מתאוריה למעשה

תאוריות של אינטרס ציבורי שוקי

יסודות התאוריה הכלכלית ויעילות כלכלית

התאוריות הכלכליות של הרגולציה, ששגשגו בשנות השישים של המאה העשרים, רואות ברגולטורים גורמים רציונליים הפועלים על סמך מידע מלא כדי לקדם את מקסום הרווחה החברתית. שני רעיונות עוברים כחוט השני בתאוריות אלו: הראשון, שהשוק, שבו מתבצעות עסקאות בין קונים למוכרים, הוא המערכת היעילה ביותר להקצאת משאבים ולקביעת כמות המוצרים, איכותם ומחיריהם, והשני, שהשוק נכשל לעתים בהבטחת יעילות זו. כישלונות אלו, המכונים כשלי שוק, באים לידי ביטוי בהיעדר הקצאה יעילה של משאבים, בחסמים לשיתוף פעולה, באי אספקת מוצרים כנדרש, בקביעת מחירים בלתי הוגנים ובהחצנות שליליות, והם המצדיקים התערבות רגולטורית בשוק החופשי.

המושג המרכזי בניתוח הכלכלי הוא יעילות: מצב שבו תשומות מוקצות למטרות בעלות הערך הגבוה ביותר, ואי אפשר להגדיל תפוקות בלי להגדיל תשומות. יעילות פארטו מוגדרת כמצב שבו אי אפשר להיטיב עם פרט כלשהו בלי לפגוע ברווחתו של פרט אחר לפחות, כך שחלוקה שעליה מסכימים כל הצדדים נחשבת יעילה, אך מגבלתה היא שכמעט לא ניתן לקיים תנאי כזה במדיניות מעשית. עקרון יעילות קלדור היקס, המכונה גם עקרון מקסום הרווחה, פותח כמענה למגבלה זו: יעילות מתקיימת גם כאשר רווחתו של פרט אחד גדלה על חשבון הפסדו של אחר, ובלבד שהתועלת למרוויח גדולה מן העלות למפסיד, כך שהמרוויח יכול היה לפצותו ועדיין להיוותר עם תועלת. עם זאת פיצוי בפועל אינו נדרש, ולכן העיקרון אינו פותר את שאלת חלוקת העושר.

סיכום של הפרק:

קרסין, א. (2018). תאוריות של אינטרס ציבורי שוקי. בתוך: רגולציה – מתאוריה למעשה (עמ' 132-161). רעננה: האוניברסיטה הפתוחה.