הצגת המטרות, סיכום של שלב ב בספר לכתוב נייר מדיניות

שלב ב: הצגת המטרות

לאחר שהבעיה הוגדרה אפשר להגדיר את מטרות המדיניות שהנייר מבקש לממש, והמטרות נובעות מהגדרת הבעיה עצמה. אם הוגדרה בעיית תשלומי הארנונה ככשל ארגוני, היעד יהיה שיפור ארגוני שתכליתו להגדיל את הגבייה בשיעור מוגדר. אם התייקרות תעריפי המים יוחסה להתנהלות תאגידי המים, המטרה תהיה הגברת הפיקוח או הטלת הגבלות אחרות שיביאו להפחתת מחירים. אם המחלוקת עם הבדואים בנגב הוגדרה כבעיה של סדר, יוצעו בנייר מהלכי אכיפה, ואילו הגדרתה כמחלוקת חלוקתית תוליד הצעה למהלכים חלוקתיים. המדריך ממחיש את עוצמת התלות הזאת בדוגמה מארצות הברית: מנתחי מדיניות התחבורה בשנות ה-80 וה-90 שינו את מטרת המדיניות מצמצום תאונות הדרכים לצמצום הפגיעה הנגרמת מתאונות דרכים, ובעקבות השינוי הזה עברה המדיניות מאכיפת חוקי תנועה להשקעה באביזרי בטיחות (Baron, 2000, 337). הגדרת המטרה מותאמת גם לממדים האחרים של הבעיה שהוצגו בטבלה 1, ובהם לוח הזמנים לטיפול כנגזר ממידת המשבריות של התופעה, קהל היעד והיקף האוכלוסייה שתושפע מהמדיניות המוצעת. אם הוגדרה הבעיה כדחופה, מטרת הנייר היא להציע מדיניות המתכנסת ללוח זמנים העונה לרמת הדחיפות.

מכיוון שהגדרת הבעיה היא תוצר של מאבק פוליטי בין קבוצות בעלות יעדים, ערכים, אינטרסים וסדרי יום סותרים, גם הגדרת המטרה היא הכרעה ערכית ולא אחת גם פוליטית. אפשר להציג את הבעיה במונחים סמליים, כמו הקטנת אי-השוויון, או במונחים אינסטרומנטליים, כמו הקטנת ההוצאה הציבורית בתחום מסוים. יש הבדל גדול בין התמודדות עם מצוקת הדיור של הבדואים בנגב כשהיא מוצגת כבעיה של מצוקה חברתית או של אי-שוויון בהקצאת זכויות, שממנה נגזרות המטרות, לבין מדיניות שמטרתה המוצהרת היא למנוע את התפשטות הבדואים במרחבי הנגב מתוך הנחה שההתיישבות הבדואית היא הבעיה הציבורית. לכן הגדרת המטרה מתייחסת במקרים רבים גם להעדפת המטרות או הערכים שבבסיס המדיניות, ונייר מדיניות תקני, כלומר כזה שאינו רגיש באופן מיוחד לצרכיהם הפוליטיים של מזמיני הנייר, יביא את ההכרעה בנוגע להגדרת המטרה בצורה מנומקת לידיעת הקוראים.

המשמעות הפוליטית הזאת מסבירה מדוע המטרה מוגדרת לא אחת בידי מזמין העבודה, המסמן יעד שאליו יש לחתור ומציב גם הנחות יסוד מוקדמות. הגדרה כזאת תהיה פעמים רבות מעורפלת, אם משום שמזמין הנייר לא ניסח לעצמו את מטרות המדיניות בבהירות ואם משום שהוא מעוניין לערפל אותן דווקא מפני שהזמנת הנייר היא תהליך השקוף לציבור. כך, למשל, הממשלה שמינתה את ועדת גולדברג קבעה לוועדה כמטרת הנייר שתכין להמליץ לממשלה על מדיניות להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב, ניסוח מעורפל וניטרלי. בעיה נוספת בהגדרת המטרה בידי מזמין העבודה היא נטייתו לערב בין הבעיה ובין הסימפטומים שלה, ובגללה הוא עשוי להגדיר את המטרה כסילוק הסימפטומים ולא כפתרון הבעיה או לפחות צמצום ממדיה. מכאן שיש לבחון בביקורתיות מטרות שנוסחו בידי מזמין העבודה, ושעל הכותב לנסח את המטרה בעבורו רק לאחר שהבעיה כבר הוגדרה. הבנה יסודית של מקורות הבעיה וממדיה מאפשרת ניסוח מציאותי יותר של המטרות, בתנאי שמחולל הבעיה זוהה ושלמנתח המדיניות יש הבנה בסיסית של מידת היכולת של הסוכנות הציבורית להתערב כדי להשפיע על מחולל זה.

סיכום של הפרק:

לוי, י. (2011). שלב ב: הצגת המטרות. בתוך: לכתוב נייר מדיניות (עמ' 30-31). רעננה: האוניברסיטה הפתוחה.