השפעות נוירולוגיות של HIV

תוכן העניינים

מבוא 1
חדירת הנגיף למערכת העצבים המרכזית 2
בריחה נגיפית לנוזל השדרה 2
סיבוכים נוירולוגיים של מחלה מתקדמת 3
הפרעות נוירוקוגניטיביות בעידן הטיפול האנטי-רטרו-ויראלי 4
מחלוקת ההגדרה והאבחון 4
הזדקנות המוח ומחלות כלי דם 5
נוירופתיה היקפית והשפעות הטיפול התרופתי 6
סיכום 6
רשימת מקורות 7

מבוא

בסדרת נתיחות של 70 חולי איידס שפורסמה ב-1986 נמצא כי 46 מהם סבלו מדמנציה מתקדמת, שלוותה לעתים קרובות בפגיעה מוטורית ובשינויי התנהגות (‎Navia‎ ‎et‎ ‎al‎., ‎1986‎). כעבור דור, בעידן הטיפול האנטי-רטרו-ויראלי המשולב, דמנציה מסוג זה נעשתה נדירה, אך ליקויים קוגניטיביים מתונים נותרו שכיחים גם אצל מטופלים שהנגיף בדמם מדוכא (‎Heaton‎ ‎et‎ ‎al‎., ‎2010‎), ומטה-אנליזה עולמית העריכה את שכיחות ההפרעות הנוירוקוגניטיביות הקשורות ב-‎HIV‎ בכ-42.6% מן המבוגרים הנשאים (‎Wang‎ ‎et‎ ‎al‎., ‎2020‎). לצד המוח, הנגיף פוגע גם בעצבים ההיקפיים, בין השאר דרך התרופות שמטפלות בו, ומעלה את הסיכון לשבץ מוחי (‎Julian‎ ‎et‎ ‎al‎., ‎2021‎; ‎Sico‎ ‎et‎ ‎al‎., ‎2015‎). השאלה מה מקור הפגיעה שנותרת אחרי דיכוי הנגיף אינה רק עניין מחקרי: ההבחנה בין פגיעה מוחית שמקורה ב-‎HIV‎ לבין פגיעה מסיבות אחרות קובעת את הטיפול הקליני ואת כיווני המחקר, ואף את הדרך שבה יש לאבחן את הליקוי (‎Nightingale‎ ‎et‎ ‎al‎., ‎2023‎). הסקירה ממפה את הספרות על השפעות אלה ומראה שהשפעותיו הנוירולוגיות של ‎HIV‎ עברו ממחלה קשה שמקורה בשכפול נגיפי בלתי מבוקר אל פגיעה מתונה, כרונית ורב-סיבתית, ושהמחלוקת המרכזית כיום היא כמה מן הפגיעה הזאת נובעת מן הנגיף עצמו, וכמה ממגבלות המדידה, מן ההזדקנות, מן התחלואה הנלווית ומן התרופות (‎Winston‎ & ‎Spudich‎, ‎2020‎).