מגדר ויחסים בין המינים – סיכום יחידה 6 בקורס החברה הערבית בישראל

יחידה 6: מגדר ויחסים בין המינים

תוכן עניינים

6.1 מבוא ומושגי יסוד 2
6.2 פטריארכיה 3
6.3 עבודה 4
שוק העבודה ושיעורי ההשתתפות 4
מקצועות, שכר והסגרגציה המגדרית 5
עבודה בלא שכר והדיבידנד הפטריארכלי 6
6.4 חינוך 7
תמונת מצב: המהפכה בהשכלת הנשים 7
הקשרים הסמויים בין מגדר לחינוך: מינניות 7
פמיניזציה של ההוראה והתעצמות 8
6.5 פוליטיקה 9
הפוליטיקה הארצית והמפלגות 9
הפוליטיקה המקומית והחמולתית 9
ארגוני נשים ותנועות פמיניסטיות 10
6.6 מגדר כסמל מפתח המארגן מציאות 11
6.7 סיכום 12

יחידה 6 בוחנת את החברה הפלסטינית בישראל מנקודת מבט מגדרית, ומציעה תבנית חשיבה חדשה שבאמצעותה אפשר לקרוא מחדש תחומים מוכרים כגון משפחה, עבודה, חינוך ופוליטיקה. המושג "מגדר", כהבניה התרבותית של המין הביולוגי, משמש כלי אנליטי לחשיפת יחסי הכוח הבלתי שוויוניים בין המינים. היחידה מדגישה כי מגדר נוגע הן לנשים והן לגברים, וכי הוא מעצב כל היבט של חיי החברה, גם כאשר זו נראית ניטרלית. הדיון נפרש על פני מושגי היסוד, הפטריארכיה, זירות העבודה, החינוך והפוליטיקה, ולבסוף על הרובד הסימבולי של המגדר כסמל המארגן את המציאות.

6.1 מבוא ומושגי יסוד

נקודת המוצא של היחידה היא ההבחנה בין "מין" (sex) ל"מגדר" (gender). המילה "מין" נוגעת להבדלים הגופניים בין נשים לגברים, ואילו "מגדר" מתייחס להבניה התרבותית של הבדלים אלה, כלומר לאופן שבו אנו תופסות אותם ולציפיות ולהנחות הערכיות הנלוות להם. אף שההבדלים בין המינים נראים "טבעיים" ונובעים לכאורה מן האנטומיה השונה, השוואות בין־תרבותיות מלמדות שחלק הארי מהם נרכש במהלך הסוציאליזציה ואינו מולד; תכונה הנחשבת גברית בתרבות אחת עשויה להיחשב נשית בתרבות אחרת. המעבר מדיבור על "מין" לדיבור על "מגדר" מפתח מודעות להבניה התרבותית של המין גם כאשר היא נראית טבעית, ומחייב אותנו להתבונן בנשים ובגברים במשקפיים חדשים.
לצד מושג המגדר מציגה היחידה כמה כלים אנליטיים מרכזיים. "הדרה" (exclusion) מתארת את הרחקתן של אוכלוסיות מסוימות, כגון נשים או פלסטינים, מעמדות של כוח וקבלת החלטות. ההדרה אינה מקרית או תוצאה של בחירה, אלא פועלת באמצעות מנגנונים גלויים, כמו חוקים המעדיפים סוגי מועסקים מסוימים, וסמויים, בעיקר סמלים המבנים תודעה ומכוונים התנהגות. מנגנון הדרה מרכזי הוא אידיאולוגיית הפרדת התחומים, המשייכת את התחום הפרטי־הביתי לנשים ואת התחום הציבורי־הפוליטי לגברים, ובכך מבצרת את הגברים בעמדות כוח ומקבעת את הנשים בעמדות נחותות. מנגנון נוסף הוא השפה: הדיבור בלשון זכר על החברה כולה מדיר את הנשים ומלמד אותן לחשוב על עצמן בלשון זכר, ולכן היחידה משתמשת במכוון לסירוגין בלשון נקבה ובלשון זכר.
חשוב להדגיש כי מגדר אינו מנותק מן המציאות האתנית, הלאומית והמעמדית, אלא שזור בהן. גבר ערבי עשוי למצוא את עצמו בעמדת נחיתות מול אישה יהודייה, ואישה נוצרייה עשויה להשתכר יותר מגבר בדווי. שזירה זו של המגדר בשאר מערכות אי־השוויון תלווה את היחידה לכל אורכה. יתר על כן, ברמה מופשטת יותר נוגע המגדר גם לתופעות תרבותיות כלליות ולסמלים לאומיים; הקִרבה בין המילה העברית "עם" למילה הערבית "עַם" (דוד מצד האב) מלמדת עד כמה קבוצת הלאום המודרנית נטועה במבנים משפחתיים פטריארכליים עתיקים, שהמרכיב הקובע בהם הוא המגדר.

סיכום פרק 6 מתוך הספר: 

קופמן, א., אבו בקר, ח. וסער, ע. (2012). מגדר ויחסים בין המינים. בתוך: החברה הערבית בישראל – כרך ב, פסיפס חברתי: עדה, משפחה, מגדר (עמ' 275-375). רעננה: האוניברסיטה הפתוחה.