עמדות מורים כלפי שילוב ילדים עם צרכים מיוחדים בכיתות הרגילות
תוכן עניינים
מבוא 3
שילוב ילדים עם צרכים מיוחדים בכיתות רגילות 3
עמדות מורים כלפי שילוב 4
גורמים המשפיעים על עמדות מורים כלפי שילוב 5
אמפתיה 5
סטיגמה 6
ידע והכשרה 6
השפעת ההתאמות הנדרשות בשילוב על עמדות המורים 7
חוק השילוב: מטרותיו והישגיו בפועל 11
רשימת מקורות 14
מבוא
בעשורים האחרונים נעשתה התקדמות גדולה בכל הנוגע לחינוך ילדים עם צרכים מיוחדים, מהחרגה למסגרות מיוחדות, דרך שילוב בכיתות רגילות או מיוחדות בבית ספר רגיל ועד המדינות העדכנית- הכלה של כל התלמידים כחלקים שווים במערכת החינוך. בשנת 1988 נחקק בישראל חוק החינוך המיוחד המבטיח מסגרות ייעודיות לבעלי צרכים מיוחדים מכל הסוגים. התיקונים הבאים לחוק, ב-2002 ו-2018 נועדו לתת הזדמנות לילדים עם לקויות קלות-בינוניות להיכנס למערכת החינוך הרגילה, עם דגש על הנגשה פיזית ולימודית ומתן סיוע פרטני ממורי שילוב עם הכשרה בחינוך מיוחד (הוצלר, 2019; עינת ושרון, 2015).
למרות ההתקדמות הגדולה, הן בחקיקה והן בשיח החברתי, עדיין קיימים מכשולים בדרך לשילוב מוצלח וחינוך שנגיש לכלל התלמידים. מורים רבים מדווחים על מחסור במשאבים, בהכשרה מתאימה ובתמיכה של המערכת, אלה מונעים מהם לשלב ילדים עם צרכים מיוחדים בצורה מוצלחת וגורמים להם לפתח עמדות שליליות כלפי הנושא, למרות שרובם ככולם מדווחים על אמפתיה כלפי התלמידים ועל תמיכה בעיקרון עצמו של חינוך מכיל (זבידאת ואח', 2019; רייטר ואח', 2016).
בעבודה זו אבקש לבחון, באמצעות סקירת ספרות המחקר הקיימת בנושא, את עמדות המורים כלפי שילוב, את הגורמים המשפעים על עמדות אלה, ואת האתגרים הנובעים מהצורך בהתאמות המסגרת הרגילה לילדים עם מוגבלויות שונות. לבסוף אדון בחוק השילוב ובתיקונים שנוספו לו ובשאלה האם הוא משיג את מטרותיו.
