הצגת הממצאים, סיכום של שלב ח בספר לכתוב נייר מדיניות

שלב ח: הצגת הממצאים

לאחר שהושלמו שלבי העבודה, מן הגדרת הבעיה ועד כתיבת הסיכום, נותרה המשימה האחרונה והיא הצגת הממצאים בפני הגורם שהזמין את נייר המדיניות. השלב הזה אינו נספח טכני לעבודה אלא חלק ממנה, משום שערכו של נייר מדיניות נמדד ביכולתו להגיע אל מקבלי ההחלטות ולהשפיע עליהם. ההצגה בפני מזמין העבודה נעשית בשתי דרכים: דוח כתוב, כלומר הנייר עצמו הערוך על פי השלבים שהותוו לאורך המדריך, והצגה בעל פה. שתי הדרכים משלימות זו את זו, ושתיהן כפופות לאותה מגבלה בסיסית, מגבלת הזמן והקשב של מי שאמור לקרוא ולהחליט.

אורכו של הנייר אינו חוק ברזל, אך ההיקף המקובל הוא כ-5000 מילים, שהם כעשרים עמודים ברווח כפול, בלי הנספחים. הנייר בכללו צריך להיות כתוב בתמציתיות המתחשבת במגבלות הזמן והקשב של מקבלי ההחלטות. מכאן נגזרת ההנחיה החוזרת להפריד בין חלקו העיקרי של הנייר ובין הנספחים. ההפרדה הזאת אינה עניין של סדר בלבד אלא כלי לשמירה על רצף הקריאה, שכן כל פירוט שאינו חיוני להבנת הבעיה, החלופות והפתרון מקומו מחוץ לגוף הנייר.

בצד ההגשה של הנייר השלם אפשר להציג אותו בפני מזמין העבודה בשלבים. בשלב הראשון יציגו כותבי הנייר את הבעיה, בשלב השני את החלופות והקריטריונים, ובשלב השלישי את ההמלצה. לשיטה הזאת יש מחיר ויש רווח, והמדריך מציג את שניהם בגלוי. המחיר הוא שהיא חושפת את כותבי ההצעה להשפעה חזקה יותר מצד מקבלי ההחלטות, שכן הם מתערבים בעבודה בעודה נעשית. הרווח הוא שהיא מאפשרת גיבוש הסכמה בין הצדדים בשלב מוקדם יותר, ובכך מחזקת את הסיכוי שהמדיניות המוצעת בנייר אכן תתממש. השיקול הזה מחזיר את הכותב אל תכליתו של נייר המדיניות, שאינה חיבור מסמך משכנע כשלעצמו אלא ייצור שינוי במציאות.

סיכום של הפרק:

לוי, י. (2011). שלב ח: הצגת הממצאים. בתוך: לכתוב נייר מדיניות (עמ' 63-66). רעננה: האוניברסיטה הפתוחה.