הרגולציה על מסגרות החינוך לגיל הרך בישראל ותפקידה של וועדת טרכטנברג בהסדרתה

עבודת סמינר בקורס רגולציה

הרגולציה על מסגרות החינוך לגיל הרך בישראל ותפקידה של וועדת טרכטנברג בהסדרתה

תוכן עניינים

מבוא 3
מערכת החינוך במדינת ישראל 5
מערכת החינוך המוסדרת לגיל הרך 7
מבט כללי 7
חשיבות החינוך לגיל הרך 9
המסגרת הנורמטיבית 10
וועדת טרכטנברג 16
משפט משווה: הרגולציה על חינוך הגיל הרך בארה"ב 19
המסגרת התיאוריטית: הרגולציה בדין המצוי 21
דיון ומסקנות 21
סיכום 24
רשימת מקורות 26

מבוא

בשנים האחרונות, מסגרות ומערכי החינוך לגיל הרך עבר ממדיניות הסדרה שולית למרכז עניינים מהותי ועבר להיות חלק ממערכת החינוך הציבורית של מדינת ישראל. בכך, ילדים, שאינם יכולים לדבר בעד עצמם, מצאו איכשהו קול במדינה. בין הגורמים הרבים שתרמו לשינוי הזה הם המנהיגות הפוליטית המשתנה, סיקור תקשורתי המוני, מענקי מחקר מקרנות פרטיות ומהממשלה, והתייחסות לנושאים אשר בעיקרם עומדים עיקרונות חשובים כמו "החינוך המוקדם" ו"ההשקעה בעתיד".
הדיון הנורמטיבי על טיפול מוקדם בילד וחינוכו במדינת ישראל מעוצב על ידי ערכים בולטים באותה מידה בתחומי מדיניות אחרים, שוויון, יעילות כלכלית ותמריץ להורים להיות מעורבים יותר בשוק העבודה, למשל. שיקולי השוויון מתמקדים בצרכים המיוחדים של ילדים מוחלשים או ילדים בסיכון, שבדרך כלל נולדים להורים שאינם יכולים להרשות לעצמם טיפול בפעוט או ביצוע תשלומים לגן ילדים ללא תמיכה וסבסוד ממשלתי כאשר בבסיסו של מודל זה עומדת המטרה לצמצם את פער ההישגים בין ילדים שנולדים במשפחות חזקות מבחינה כלכלית לבין אלה שנולדים במשפחות מוחלשות.(יוסף ז. המחאה החברתית וכלכלת ישראל מעשי משפט/ה 2013)
מסגרות החינוך לגיל הרך הן בסיס לקידום חלק מהמטרות החברתיות המשמעותיות ביותר, כמו תמיכת המדינה בהתפתחות הילד בגיל כל כך צעיר, והשקעה על טיפוח תושבי המדינה, קידום עקרונות של שוויון חברתי לאור רב התרבותיות הקיימת במדינת ישראל וצמצום הפערים בין המגזרים השונים, בנוסף לתמיכה ביציאת שני ההורים לשוק העבודה והפחתת יוקר המחיה.
בשנת 2010 מספר הילדים במדינה עד גיל שלוש היה 470 אלף ילד, כאשר מתוכם רק כ 100- אלף ילדים שהו במסגרות חינוך יומיומיות מסובסדות על ידי המדינה וגם כ 100-אלף ילדים שהו במסגרות חינוך פרטיות כאשר ברור כי שאר הילדים נשארו באופן יומיומי רק בבית, עם בני משפחתם או עם מטפלת בתשלום שקיים ספק באם שילבה בטיפולה כל צעד חינוכי התפתחותי.
האגף למעונות יום במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה הוא הגוף הממשלתי שהיה אמון על הרגולציה הממשלתית בתחום מעונות היום, לפני הרפורמה בחינוך הגיל הרך, האגף היה אחראי על אכיפת תקנים בטיחותיים וטיפוליים. גם פיקח על מערך בניית המעונות החדשים וגם על הפיקוח על המחירים שגבו בעלי מעונות היום מהורי הילדים.
במהלך שנת 2010 הגישה הממשלה את הצעת חוק הפיקוח על מעונות יום לפעוטות, הצעת החוק קבעה בהוראות הדין שלה כי כל כל מעון אשר מטפל ומחנך שבעה ילדים או יותר יהיה נתון תחת פיקוח ויידרש להוציא רישיון כתנאי לכשרות המקום לספק מסגרת חינוכית טיפולים לפעוטות וילדים. ההצעה גם כללה הוראות ודרישות סף מינימליות בקשר לניסיון התעסוקתי של המטפלות והמחנכות והסדרים נוספים למתן הכשרות מקצועיות על ידי המדינה. בשלבי כתיבת דו"ח ועדת טרכטנברג, הצעת החוק עמדה לקריאה שנייה ושלישית בוועדה לזכויות הילד של הכנסת. עד שבשנת 2018 הכנסת אישרה בקריאה שניה ושלישית את חוק הפיקוח על מעונות יום לפעוטות.
עבודה זו מתמקדת בהסדרי פיקוח ורגולציה לטיפול וחינוך ילדים בגיל הרך הנוהגים בישראל: מעונות יום, משפחתונים וגני ילדים שזכו להכרה ובעלי רישיון עסק רשמי, כאלה שמקצים להם ילדים בסיכון וגם ילדים של אימהות עובדות שעומדים בקריטריונים מסוימים, וגם אתייחס למסגרות החינוכיות שהן פרטיות באופן מלא או חלקי ואינם מסובסדים בכולן על ידי המדינה והפועלים במסגרת השוק החופשי ללא פיקוחה של המדינה וללא כל חיוב בעמידה בחוקי הפיקוח של המדינה על מעונות יום, ילדים ופעוטונים.
שאלת המחקר היא איך השפיעה הרגולציה על החינוך לגיל הרך ומה הם הסיבות בוועדת טרכטנברג ששאפו לשנות את החינוך לגיל הקטן? במהלך העבודה נראה שוועדת טרכטנברג סייעה לקידום חינוך גיל הרך והתפתחותו.