התפתחות מודל הביטחון הסוציאלי במדינת הרווחה: מזכאות אוניברסלית לקצבאות מותנות ולמבחני הכנסה

התפתחות מודל הביטחון הסוציאלי במדינת הרווחה: מזכאות אוניברסלית לקצבאות מותנות ולמבחני הכנסה

מבוא 1
אזרחות חברתית והיסוד האוניברסלי של הביטחון הסוציאלי 1
תפנית המיקוד: מבחני הכנסה וצמצום הזכאות האוניברסלית 2
פרדוקס החלוקה מחדש והוויכוח על יעילות המיקוד 3
מיצוי חסר, סטיגמה ועלויות ניהול 4
מהתניית הכנסה להתניה התנהגותית 4
הראיות האמפיריות על תוצאות ההתניה 5
המקרה הישראלי: בין אוניברסליות מייסדת להתניה גוברת 6
סיכום 7
רשימת מקורות 7

מבוא

מדינת הרווחה המודרנית מאורגנת סביב שאלה יסודית אחת: מי זכאי לתמיכה ציבורית, ומכוח מה. בעשורים שלאחר מלחמת העולם השנייה ניתנה לשאלה זו תשובה אוניברסלית בעיקרה. הזכאות לביטחון סוציאלי נתפסה כנגזרת של מעמד האזרחות ולא כתולדה של הוכחת מצוקה פרטנית, ותוכניות הביטוח הסוציאלי נבנו כך שיקיפו את כלל האוכלוסייה או קבוצות רחבות בתוכה (‎Marshall‎, ‎1950‎; ‎Titmuss‎, ‎1968‎). מאז שנות השמונים של המאה העשרים ניכרת תנועה בכיוון אחר: הרחבה של השימוש במבחני הכנסה, מיקוד המשאבים בקבוצות מוגדרות, ובעיקר הצמדה של הזכאות לקצבה לדרישות התנהגותיות מצד מקבליה.

השינוי הזה אינו טכני בלבד. הוא מסיט את מקור הזכאות מן האזרחות אל ההתנהגות, מעביר חלק ניכר מנטל ההוכחה מן המדינה אל הפרט, ומשנה את מערכת היחסים שבין האזרח לרשות המנהלית. הספרות המחקרית חלוקה בשאלה אם מדובר בהתאמה מתבקשת של מדינת הרווחה למציאות תקציבית ודמוגרפית חדשה, או בנסיגה מעקרונות היסוד שעליהם היא הוקמה.

סקירה זו עוקבת אחר ההתפתחות הזאת בספרות. תחילה מוצגים היסודות הנורמטיביים והמוסדיים של המודל האוניברסלי; לאחר מכן נבחנת תפנית המיקוד ומבחני ההכנסה; בהמשך נדון הוויכוח האמפירי סביב פרדוקס החלוקה מחדש ועלויות המיקוד; לאחר מכן נבחן המעבר מהתניית הכנסה להתניה התנהגותית והראיות על תוצאותיה; ולבסוף נבחן המקרה הישראלי כמקרה מבחן שבו מתקיימים שני הכיוונים בעת ובעונה אחת.