על החזרי המכס: תרגום של הפרק הרביעי בספר הרביעי של "עושר העמים" מאת אדם סמית

על החזרי המכס

סוחרים ובעלי מלאכה אינם מסתפקים במונופול על השוק המקומי, אלא חפצים גם במכירה חיצונית רחבה ככל האפשר לסחורותיהם. לארצם אין סמכות שיפוט באומות זרות, ולכן רק לעתים רחוקות היא יכולה להשיג להם מונופול שם. לפיכך הם נאלצים בדרך כלל להסתפק בבקשות לעידודים מסוימים לייצוא.

מבין העידודים הללו, אלה הקרויים החזרי מכס נראים הסבירים ביותר. ההיתר לסוחר למשוך בחזרה בעת הייצוא את מלוא הבלו או ההיטל הפנימי המוטל על התעשייה המקומית, או חלק מהם, לעולם אינו יכול לגרום לייצוא כמות סחורות גדולה יותר מזו שהייתה מיוצאת אילו לא הוטל היטל כלל. עידודים כאלה אינם נוטים להסיט לתעסוקה מסוימת נתח גדול יותר מהון הארץ מזה שהיה זורם אליה מאליו, אלא רק למנוע מן ההיטל להבריח חלק מאותו נתח לתעסוקות אחרות. הם אינם נוטים להפוך את שיווי המשקל שנוצר מעצמו בין כל התעסוקות השונות בחברה, אלא למנוע את הפיכתו בידי ההיטל. הם אינם נוטים להרוס אלא לשמר את מה שברוב המקרים כדאי לשמר: את החלוקה וההקצאה הטבעיות של העבודה בחברה.

אותו דבר אפשר לומר על החזרי המכס בייצוא חוזר של סחורות זרות שיובאו, שבבריטניה הגדולה מגיעים בדרך כלל לחלק הגדול בהרבה של היטל היבוא. לפי הכלל השני, הנספח לחוק הפרלמנט שהטיל את מה שקרוי היום המכס הישן (‎old‎ ‎subsidy‎), הותר לכל סוחר, אנגלי או זר, למשוך בחזרה מחצית מאותו היטל בעת הייצוא: הסוחר האנגלי, ובלבד שהייצוא נעשה בתוך שנים עשר חודשים; הזר, ובלבד שנעשה בתוך תשעה חודשים. יינות, צימוקי קורינת ומשי מעובד היו הסחורות היחידות שלא נפלו בגדר הכלל הזה, שכן נהנו מהקצבות אחרות ונוחות יותר. ההיטלים שהטיל חוק פרלמנט זה היו באותה עת ההיטלים היחידים על יבוא סחורות זרות. התקופה שבתוכה אפשר היה לתבוע החזר זה וכל יתר ההחזרים הורחבה לאחר מכן לשלוש שנים (לפי חוק 7 לג'ורג' הראשון, פרק 21, סעיף 10).

ההיטלים שהוטלו מאז המכס הישן מוחזרים ברובם במלואם בעת הייצוא. ואולם לכלל כללי זה יש …..

תרגום של הפרק:

Smith, A. (2007). Of Drawbacks. In: An Inquiry into the Nature and Causes of the Wealth of Nations (pp. 385-389). Lausanne: MetaLibri. (Original work published 1776)