על שכר העבודה ועל הרווח בשימושים השונים של העבודה ושל ההון: תרגום של הפרק העשירי בספר הראשון של "עושר העמים" מאת אדם סמית

על שכר העבודה ועל הרווח בשימושים השונים של העבודה ושל ההון

כלל היתרונות והחסרונות של השימושים השונים בעבודה ובהון מוכרחים להיות, באותו אזור עצמו, שווים לחלוטין זה לזה או נוטים בהתמדה אל השוויון. אילו היה באותו אזור שימוש כלשהו משתלם יותר או פחות משאר השימושים באופן ניכר, היו נוהרים אליו כה רבים במקרה האחד ונוטשים אותו כה רבים במקרה האחר, עד שיתרונותיו היו חוזרים במהרה לרמת שאר השימושים. כך היה קורה, לכל הפחות, בחברה שבה מניחים לדברים להתנהל במהלכם הטבעי, שבה שוררת חירות מלאה, וכל אדם חופשי לגמרי הן לבחור את העיסוק הנראה לו ראוי, הן להחליפו בכל עת שיראה לנכון. טובתו של כל אדם הייתה דוחפת אותו לחפש את השימוש המשתלם ולהימנע מן השימוש שאינו משתלם.

אכן, שכר העבודה הכספי והרווח הכספי שונים זה מזה מאוד בכל רחבי אירופה, בהתאם לשימושים השונים בעבודה ובהון. אלא שהפרש זה נובע בחלקו מנסיבות מסוימות שבשימושים עצמם, אשר בפועל, או לכל הפחות בדמיונם של בני האדם, מפצות על רווח כספי קטן באחדים מהם ומאזנות רווח גדול באחרים, ובחלקו מן המדיניות האירופית, שאינה מניחה בשום מקום לדברים להתנהל בחירות מלאה.

העיון המפורט בנסיבות אלה ובאותה מדיניות יחלק פרק זה לשני חלקים.

חלק ראשון. אי-השוויון הנובע מטבעם של השימושים עצמם

חמש הנסיבות הבאות הן העיקריות, ככל שהצלחתי להבחין, המפצות על רווח כספי קטן בשימושים אחדים ומאזנות רווח גדול באחרים. ראשית, נעימותם או אי-נעימותם של השימושים עצמם; שנית, הקלות והזול, או הקושי וההוצאה, שבלימודם; שלישית, סדירות התעסוקה בהם או היעדרה; רביעית, מידת האמון, הקטנה או הגדולה, שיש לתת בעוסקים בהם; וחמישית, הסיכוי או חוסר הסיכוי להצליח בהם.

ראשית, שכר העבודה משתנה לפי הקלות או הקושי, הניקיון או הלכלוך, הכבוד או הקלון שבשימוש. כך, ברוב המקומות ובחשבון שנתי, חייט שכיר משתכר פחות מאורג שכיר. עבודתו קלה הרבה יותר. אורג שכיר משתכר פחות מנפח שכיר. עבודתו אינה תמיד קלה יותר, אך היא נקייה הרבה יותר. נפח שכיר, אף שהוא בעל אומנות, משתכר לעיתים רחוקות ב-12 שעות כפי שמשתכר כורה פחם, שאינו אלא פועל פשוט, ב-8. עבודתו אינה מלוכלכת באותה מידה, היא מסוכנת פחות, והיא נעשית לאור היום ומעל פני האדמה. הכבוד מהווה חלק גדול מגמולם של כל המקצועות המכובדים. מבחינת הרווח הכספי, בהתחשב בכול, גמולם נמוך מדי בדרך כלל, כפי שאנסה להראות בהמשך. לקלון יש השפעה הפוכה. אומנותו של הקצב היא עיסוק אכזרי ומאוס, אך ברוב המקומות היא רווחית יותר מרוב האומנויות הרגילות. השימוש המתועב מכולם, זה של התליין הציבורי, משתלם, יחסית לכמות העבודה הנעשית בו, יותר מכל אומנות רגילה שהיא.

הציד והדיג, השימושים החשובים ביותר של המין האנושי במצבה הגולמי של החברה, נעשים בשלביה המתקדמים לשעשועיו הנעימים ביותר, ובני האדם רודפים להנאתם אחר מה שרדפו פעם מתוך הכרח. במצבה המתקדם של החברה, אפוא, כל העושים אומנות ממה שאחרים עושים בשעות הפנאי הם אנשים עניים מאוד. כך הם הדייגים מימיו של תיאוקריטוס. {ראו ‎Idyllium‎ ‎xxi‎.}. צייד הגנבה הוא בכל מקום בבריטניה הגדולה איש עני מאוד. במדינות שבהן חומרת החוק אינה מניחה לציידי גנבה להתקיים, מצבו של הצייד המורשה אינו טוב בהרבה. הנטייה הטבעית לשימושים אלה מושכת אליהם יותר אנשים משיכולים להתפרנס מהם בנוחות; ותוצרת עבודתם, יחסית לכמותה, מגיעה לשוק תמיד בזול מדי מכדי לספק לעובדים יותר מקיום דל ביותר.

אי-נעימות וקלון משפיעים על רווחי ההון באותו אופן שהם משפיעים על שכר העבודה. בעל פונדק או בית מרזח, שאינו אדון לביתו שלו לעולם והוא חשוף לגסותו של כל שיכור, עוסק במלאכה שאינה נעימה במיוחד ואף אינה מכובדת במיוחד. ואף על פי כן, כמעט אין אומנות רגילה שבה הון קטן מניב רווח כה גדול.

שנית, שכר העבודה משתנה לפי הקלות והזול, או הקושי וההוצאה, שבלימוד המלאכה.

כשמקימים מכונה יקרה, יש לצפות שהעבודה יוצאת הדופן שתבצע עד שתתבלה תחזיר את ההון שהושקע בה, בתוספת הרווחים הרגילים לכל הפחות. אדם שהוכשר במחיר של עבודה וזמן מרובים לאחד מאותם שימושים הדורשים מיומנות וזריזות יוצאות דופן דומה לאחת מאותן מכונות יקרות. יש לצפות שהעבודה שהוא לומד לבצע תחזיר לו, מעבר לשכרה הרגיל של העבודה הפשוטה, את מלוא הוצאות הכשרתו, בתוספת הרווחים הרגילים לכל הפחות של הון בעל ערך זהה. ועליה לעשות זאת בתוך זמן סביר, בהתחשב במשך החיים האנושיים שאינו ודאי כלל, ממש כשם שמתחשבים במשך פעולתה הוודאי יותר של המכונה.

ההבדל בין שכרה של העבודה המיומנת לשכרה של העבודה הפשוטה מושתת על עיקרון זה.

המדיניות האירופית רואה בעבודתם של כל האומנים, בעלי האומנויות ובעלי המלאכה עבודה מיומנת, ובעבודתם של כל פועלי הכפר עבודה פשוטה. דומה שהיא מניחה כי עבודתם של הראשונים עדינה ומדויקת יותר מעבודתם של האחרונים. אולי כך הדבר במקרים אחדים, אך ברובם ההפך הוא הנכון, כפי שאנסה להראות בהמשך. משום כך מטילים חוקי אירופה ומנהגיה, כתנאי להכשרת אדם לסוג העבודה האחד, חובת שוליות, אם כי בדרגות חומרה שונות במקומות שונים. את הסוג האחר הם מותירים חופשי ופתוח לכול. במשך תקופת השוליות שייכת כל עבודתו של השוליה למעסיקו. בינתיים עליו להתקיים במקרים רבים על חשבון הוריו או קרוביו, וכמעט תמיד עליהם להלבישו. גם סכום כסף מסוים ניתן בדרך כלל למעסיק תמורת לימוד המלאכה. מי שאין בידם לתת כסף נותנים זמן, או מתחייבים למספר שנים גדול מן המקובל; הסדר שאף שאינו תמיד מועיל למעסיק, בשל בטלנותם הרגילה של השוליות, הוא תמיד לרעת השוליה. בעבודת הכפר, לעומת זאת, לומד הפועל את חלקיה הקשים …..

תרגום של הפרק:

Smith, A. (2007). Of Wages and Profit in the different Employments of Labour and Stock. In: An Inquiry into the Nature and Causes of the Wealth of Nations (pp. 82-116). Lausanne: MetaLibri. (Original work published 1776)