ערבים במדינה יהודית/ איאן לוסטיק. סיכום של פרק 4

ערבים במדינה יהודית. פרק 4 – הבידול כמרכיב של פיקוח: הבידוד והפיצול של המיעוט הערבי
לוסטיק, 1985

בכל אחת משלוש רמות הניתוח: המבנית, המוסדית והתוכניתית, יש גורמים חשובים שתומכים בבידוד המיעוט הערבי מהרוב היהודי ו/או בפיצול הפנימי שלו.

הדפוס המבני של הבידול
נסיבות בסיסיות אקולוגיות, חברתיות, מבניות, דתיות, תרבותיות והיסטוריות מפלגות בעצמן את המגזר הערבי מבפנים ומפרידות בינו לבין המגזר היהודי. גורמים אלה תרמו להיות האוכלוסייה הערבית נוחה לפיקוח יעיל: 1. עיכוב היווצרות בריתות פוליטיות בתוך הערבים או בינם לקבוצות יהודיות המתנגדות למשטר. 2. חיזוק וקיום זהויות ופלגים שאפשר לחזק אותם ולנצל אותם באמצעות בידוליות.

פיצול מבני
האנתרופולוג אבנר כהן כתב ב-1965 על הפיצול הפנימי של האוכלוסייה הערבית. הערבים מתחלקים לפי קווים רבים ולא חוצים זה את זה. יש חלוקה גסה לבדואים, כפריים ועירוניים שאין ביניהם שום קישור, כל חלק מחולק גם מבפנים. הכפריים בצפון ובמרכז הארץ, שביניהם יישובים יהודיים. פעילותם הכלכלית מתנהלת עם יהודים בעיקר. האוכלוסייה הערבית העירונית בצורה דומה- מלבד נצרת ושפרעם הם מפוזרים בערים היהודיות העיקריות.
הפיצול הערבי קיים גם לפי קווים דתיים (77% מוסלמים, 5 סוגים שונים של נצרות מהווים 15% מהאוכלוסייה ו8% דרוזים). גם החלוקה הגיאוגרפית שקיימת מפרידה ביניהם: הבדואים בדרום מחולקים ל41 חלקי שבטים (השבטים מתחלקים גם הם). אוכלוסיית הכפרים הערביים מפוררת למאות חמולות המהוות יחידות ראשוניות של תחרות פוליטית וחיים חברתיים. בכל הגורמים האלה יש יסודות תרבותיים, דתיים וחברתיים מבניים הקיימים מתמיד, אבל חוסר במרכזים עירוניים חשובים הוא תוצאה היסטורית של מלחמת 1948- העצמאות. כ80% מהאוכלוסייה הערבית בשטחים שהפכו למדינת ישראל- ברחו מהארץ וביניהם אליטות חברתיות, פוליטיות, כלכליות ואינטלקטואליות שהיוו מנהיגות לערביי ארץ ישראל. האליטה שברחה יכלה לשמש כהתחלה להתהוות בסיס כלל ארצי אבל הם ברחו. המשטר היהודי חיזק את הדפוס של פיצול מבני, אך גם בלי המאמץ הזה היו מחסומים מבניים חמורים בדרך של פעולה פוליטית מאוחדת מצד הערבים הישראלים…….