הסתגלות שריר הלב לעומס ולמאמץ: מהיפרטרופיה מסתגלת לאי ספיקת לב

הסתגלות שריר הלב לעומס ולמאמץ: מהיפרטרופיה מסתגלת לאי ספיקת לב

מבוא 1
הגירוי המכני והגיאומטריה שהוא מכתיב 1
מתח הדופן כמשתנה המווסת 1
עומס לחץ ועומס נפח אינם גירוי אחד 2
שני מסלולי איתות, שתי תוצאות 3
ציר ‎IGF‎-‎1‎ ומסלול ‎PI3K‎-‎Akt‎ 3
איתות נוירוהורמונלי ומסלול הקלצינאורין 3
מן המודל החייתי אל הלב האנושי 4
לב הספורטאי 5
האבחנה המבדלת מקרדיומיופתיה היפרטרופית 5
מהיפרטרופיה מפצה לאי ספיקת לב 6
פיברוזיס ושינוי במטריצה החוץ-תאית 6
המעבר המטבולי 7
עקה תוך-תאית ודלקת 7
הפיכות ההיפרטרופיה 8
סיכום 8
רשימת מקורות 9

מבוא

הלב הבוגר מגיב לשינוי מתמשך בעומס ההמודינמי שמוטל עליו בשינוי של מסתו ושל צורתו. מאחר שקצב החידוש של תאי שריר הלב, הקרדיומיוציטים (‎cardiomyocytes‎), בלב הבוגר נמוך, עיקר הגדילה מושג בהגדלת נפחם של תאים קיימים ולא בהתרבותם, כלומר בהיפרטרופיה (‎hypertrophy‎) ולא בהיפרפלזיה. ברמת התא הבודד מדובר בהוספת סרקומרים ובהגברת הסינתזה של חלבוני התכווצות, ובהתאם למאפייני הגירוי הסרקומרים החדשים נוספים בעיקר במקביל לצירם של הקיימים או בעיקר בטורם (‎Nakamura‎ & ‎Sadoshima‎, ‎2018‎; ‎Maillet‎ ‎et‎ ‎al‎., ‎2013‎).

הספרות של שני העשורים האחרונים מדגישה כי גדילה של מסת הלב אינה תופעה אחידה. גדילה שמושרית באימון גופני סדיר או בהיריון מלווה בתפקוד תקין או משופר, בארכיטקטורה תאית שמורה ובהפיכות לאחר הסרת הגירוי; לעומתה, גדילה שמושרית בלחץ דם גבוה, בהיצרות מסתם אבי העורקים או בפגיעה איסכמית מלווה בהצטלקות של רקמת הביניים, בשינוי בפרופיל ביטוי הגנים ובירידה תפקודית מתקדמת (‎Weeks‎ & ‎McMullen‎, ‎2011‎; ‎Nakamura‎ & ‎Sadoshima‎, ‎2018‎). ההבחנה אינה תיאורית בלבד: במחקר פרמינגהם נמצא כי מסת חדר שמאל שנמדדה באקוקרדיוגרפיה (‎echocardiography‎) בבני אדם ניבאה תחלואה ותמותה לב-כלית, גם לאחר תקנון לגורמי הסיכון המקובלים (‎Levy‎ ‎et‎ ‎al‎., ‎1990‎).

סקירה זו עוקבת אחר חמישה צירים בספרות. תחילה נדון הגירוי המכני עצמו והגיאומטריה שהוא מכתיב, כלומר ההבחנה בין עומס לחץ לעומס נפח; לאחר מכן נבחנים מסלולי האיתות התוך-תאיים שמתווכים כל אחת משתי צורות הגדילה; בהמשך נדון לב הספורטאי והאבחנה המבדלת שלו מקרדיומיופתיה היפרטרופית; לאחר מכן נסקר המעבר מהיפרטרופיה מפצה לאי ספיקת לב, על מרכיביו הפיברוטיים, המטבוליים והדלקתיים; ולבסוף נדונה שאלת ההפיכות של התהליך. הסקירה מתארת את מצב הידע המחקרי בלבד ואינה כוללת הנחיות אבחון או טיפול.