מעבר מממשל רגולטורי למשילות רגולטורית, סיכום של פרק 2 שער 4 בספר רגולציה – מתאוריה למעשה

מעבר מממשל רגולטורי למשילות רגולטורית

ג'סופ (1997) תיאר את נסיגת המדינה מבלעדיות בתחום הרגולציה כהתארגנות מחדש של מערך המשילות, בשלוש מגמות מקבילות המעצימות זו את זו. הראשונה, דה-נציונליזציה של המדינה, היא העברת סמכויות כלפי מעלה לארגונים בין-לאומיים ועל-לאומיים וכלפי מטה לרשויות מקומיות; רגולציה שמבצעים ארגונים פרטיים על-לאומיים מכונה רגולציה פרטית על-לאומית, ורגולציה שמבצעים ארגונים בין-מדינתיים מכונה רגולציה בין-לאומית. השנייה, דה-סטטיזציה של המערכת הפוליטית, היא המעבר מממשלה למשילות: מנגנוני המדינה חדלים להיות בלעדיים ומשתפים בתפקידי המשילות גורמים פרטיים, מקומיים ועל-לאומיים. השלישית היא הסתעפות רשתות בין-לאומיות של קשרים בין מוסדות מדינתיים, אזוריים, מקומיים וגורמים מקצועיים במדינות שונות, כך שמשטר רגולציה יחיד עשוי לשלב בעת ובעונה אחת נורמות מדינתיות, בין-לאומיות ופרטיות. עם זאת, רגולציה זו אינה פועלת במנותק מן המדינה: רגולציה וולונטרית מפנה לעתים לחוקי המדינה ומחייבת ציות להם, וחקיקה מדינתית מפנה ואף מאמצת רגולציה פרטית כאמת מידה חוקית מחייבת. תופעה זו מבטאת מגמה רחבה יותר המכונה משילות חדשה: המומחיות הנדרשת למשול אינה מרוכזת עוד בידי המדינה, והמשילות החדשה נשענת בדרך כלל על כלים רכים ולא מנדטוריים, ומנותקת מהתפיסה שרגולציה חייבת ללבוש צורה ממשלתית של ציווי ושליטה.

סיכום של הפרק:

קרסין, א. (2018). מעבר מממשל רגולטורי למשילות רגולטורית. בתוך: רגולציה – מתאוריה למעשה (עמ' 384-402). רעננה: האוניברסיטה הפתוחה.