שיטת הבחירה הרצויה בישראל

שיטת הבחירה הרצויה בישראל

שם הסטודנט:
ת.ז.
המרצה:

[תאריך]

תוכן עניינים

מבוא 2
סקירת ספרות 3
שיטת הבחירות בישראל 3
מטרות השינוי בשיטת הבחירות 3
קריטריונים להערכת שיטת הבחירות 5
בחירה ישירה של ראש הממשלה 6
בחירה איזורית 7
דיון 8
סיכום 9
בבליוגרפיה 11

מבוא

בישראל הועלו הצעות והמלצות שונות לשינוי שיטת הבחירה. ההצעות השונות נובעות הן מתפיסות שונות של מטרת השינוי, והן מתפיסות שונות לגבי יכולת שיטת הבחירה, שהיא אמצעי טכני בעיקרו, להשיג מטרות אלו.
מטרת עבודה זו היא להשוות בין הגישות השונות, על ידי עימות ההצעות וההמלצות השונות עם מטרותיהן. לצורך כך בחרתי לבחון שתי גישות עיקריות: הגישה של המכון הישראלי לדמוקרטיה, המוצגת ע"י אריאן ואמיר (1997) ועל ידי רהט ושר-הדר (1999) ומכוונת לבחירות איזוריות, מול הגישה של נויברגר (1998), המצדד בבחירות ישירות אך לא בנוסח של חוק יסוד: הממשלה (1992). החוקרים מסכימים ביניהם לגבי העמדה, כי שיטת הבחירות היא אמצעי טכני בעיקרו, שאין ביכולתו לפתור בעיות פוליטיות אמיתיות או לשנות את המפה הפוליטית בישראל. שתי הבעיות שהוצגו מקורן בקושי אמיתי להכריע בסוגיות מסויימות, המאפיין חברה שסועה כמו החברה הישראלית. אין ציפיה ששיטת בחירות "נכונה" תפתור את הקושי ותביא לקבלת החלטות קלה שתהיה מקובלת על רוב ציבור הבוחרים.
כמו כן החוקרים (אריאן ואמיר, 1997; נויברגר, 1998; רהט ושר-הדר, 1999) מסכימים לגבי העמדה כי אין לתור אחר שיטת בחירות נכונה, אלא להתאים את שיטת הבחירות למצב הפוליטי-תרבותי במדינה. מכאן שההתייחסות לשיטת הבחירות היא כאל כלי, אמצעי, שיכול לסייע להשיג מטרות מסויימות אך לא לפתור בעיות פוליטיות עמוקות. משום כך, יש להגדיר את המטרות לפני שמבצעים שינוי כלשהו בשיטת הבחירה.
למרות שההשוואה עוסקת בשיטת הבחירה, אין מנוס מנגיעה בתחומים קרובים כמו סוג המשטר, התנהגות בוחרים והפוליטיקה בישראל, הואיל והתחומים קשורים זה בזה באופן הדוק.