מאגרי עבודות וסיכומים

תכונות אסתטיות 2
פורמליזם 4
תכונות הבעתיות 4
האונטולוגיה של האומנות 6
קולינגווד 6
זיופים 8
החוויה האסתטית 10
אריסטו – סטאזיס 10
שופנהאור (שלילת הרצון) 11
קאנט העדר חפץ עניין 12
רוחק נפשי – בולו 13
אומנות, רגש והבעה 14
טולסטוי 14
קולינגווד 15
מוזיקה הטרונומית 16
דריק קוק (הטרונומיסט) 16
אמת וייצוג 16
אומנות חברה ומוסר 17
הערכת האומנות 19
ביקורת ופרשנות 20
פרשנות 20
מרקסיזם ואסתטיקה 21
קרל מרקס 21
דיאלקטיקה 21
ריאליזם סוציאליסטי 23
ריאליזם ביקורתי (לוקאץ') 23

תכונות אסתטיות

אם קשה להגדיר מהי אמנות, אולי קל יותר יהיה לקבוע מהן התכונות הנדרשות לאובייקט כדי להיחשב "יפה" או בעל ערך אסתטי חיובי. מבחינה היסטורית, התקיימה הנחה שאובייקטים שיש להם תכונות מסוימות צריכים להיות בעלי ערך אסתטי חיובי ("יפים"), בעוד שאובייקטים שחסרים תכונות אלו ייחשבו בעלי ערך אסתטי שלילי ("מכוערים").
מסורתית, ההנחה הקדומה ביותר (כנראה) הייתה שאובייקטים יפים הם אובייקטים בעלי תכונות של פרופורציה וסימטריה. אריסטו, למשל, הניח שאובייקט סימטרי, פרופורציוני ואחדותי הוא אובייקט יפה. לכאורה יש כאן נוסחה ליופי: כדי ליצור אובייקט יפה, יש ליצור אובייקט בעל תכונות כאלה. אלא שכל ניסיון לפרט את התכונות האובייקטיביות הנדרשות ליופי נתקל בקשיים: ישנם אובייקטים יפים שאינם סימטריים, וישנם אובייקטים יפים שאינם פרופורציוניים. לפיכך, סימטריה ופרופורציה אינם תנאים מספיקים ליופי. בנוסף, ישנם אובייקטים סימטריים ופרופורציוניים שאינם יפים, כך שסימטריה ופרופורציה אינם תנאים הכרחיים ליופי.
סובייקטיביזם: הסובייקטיביזם הוא עמדה הקובעת כי יופי אינו קשור לתכונותיו האובייקטיביות של האובייקט (כלומר תכונותיו של האובייקט עצמו), אלא לסובייקט – האדם הצופה באובייקט (או מאזין וכו'). אחד מנציגיה החשובים של עמדה זו הוא הפילוסוף הסקוטי בן המאה ה-18, דיוויד יום. לפיו לא ייתכן שקביעת היופי תעשה אך ורק על ידי פרמטרים אובייקטיבים שמצויים במושא. יום טען כי המעגל, למשל, אינו יפה כשלעצמו, אלא שהוא מעורר בנו, בתור צופים, תחושה נעימה והיא למעשה היופי. יופי הוא דבר שנמצא בשכלו של המתבונן. אין לייחס אותו למושא שמחוץ לשכל. לדעת יום הייחוס של יופי למושא הוא בלבול שלנו. הסבר זה ליופי הוא סובייקטיביזם: יופי הוא התרחשות סובייקטיבית, רגש או תחושה של המתבונן. על כל אדם להסתפק בתחושותיו ולא להתיימר לשלוט בשל האחרים. היופי הוא רגש ואין לו קיום ללא מתבונן שניחן בתכונות להבחין בו.
תיאוריית היופי הסיבתית: תכונת היופי כן נמצאת במושא עצמו אבל יכולה להתפס ולהתקיים רק על יסוד הרגשות שהיא מעוררת בנו. במילים אחרות, למושא תכונה אובייקטיבית הנתפסת באופן סובייקטיבי ומעוררת רגש. יום מבטא גם את השקפה זו. ליופי יש קיום גם בהעדר צופים. לפי ההשקפה הזו תיאור חפץ כיפה, יש בו אמירה כפולה: הצופה חש נעימות והתחושה נגרמה עקב תכונות מסוימות של המושא. זהו דגם של סיבה (תכונות במושא) ותוצאה (רגש). אם דגם זה הוא נכון הריי שאם ניתן להחליף את הסיבה בגורם אחר שיביא לאותה תוצאה, אין ערך מיוחד ליצירה כשלעצמה.
וינטגשטיין מתנגד לתפיסה זו: ויטגנשטיין התנגד לתיאוריות סיבתיות של היופי. הוא סבר שלא ניתן ליצור מדע של היופי (או של האסתטיקה), משום שלא ניתן להסביר את היופי באמצעות הסבר סיבתי. אך ויטגנשטיין יוצא נגד התפיסה הסיבתית ואומר כי תיאורים אסתטיים הם תיאורים של המושאים עצמם ולא של הכוחות הסיבתיים גורמי התחושות הטמונים במושאים אלו. אפשר לשמוע אותו שיר פעמיים ולחוש אחרת, כך נפרד המושא מן הרגש שהוא מעורר…………….