מאגרי עבודות וסיכומים

בפרקים הקודמים ראינו שקריאת מילים נשענת על חוקי המרה של גרפמות לפונמות, אך קריאה מיומנת אינה מושתתת אך ורק עליהם. המרה של אותיות בודדות עלולה להוביל לקריאה שגויה, ולעיתים קרובות כדאי להתבסס על יחידות גדולות יותר. באנגלית, כדי לבטא נכון את האות ‎c‎ יש לבדוק איזו אות מופיעה אחריה. כדי לקרוא נכון מילה כגון ‎react‎ יש לחלק אותה ליחידות ‎re‎ ו-‎act‎, שאחרת ייווצר היגוי שגוי של הצליל ‎ea‎ (‎Deacon‎ & ‎Kirby‎, ‎2004‎). לכל אחת מהיחידות האלה יש משמעות עצמאית, והן נקראות מורפמות. דוברת עברית שקוראת את המילה "שדרוג" יודעת שהצליל הראשון הוא ‎shi‎ ולא ‎she‎, היות שלצליל זה יש משמעות של חזרה על פעולה, כמו במילים "שחזור" או "שכתוב". בדומה לכך המילה ‎magician‎ מתחלקת למורפמת הבסיס ‎magic‎ ולמורפמה הסופית ‎ian‎, שמשמעותה איש מקצוע שעושה את מה שמסמנת מורפמת הבסיס (‎Nunes‎, ‎Bryant‎, & ‎Barros‎, ‎2012‎).

מורפמה היא יחידת המשמעות הקטנה ביותר, והיא יכולה להיות מילה שלמה כגון "שולחן" או חלק ממילה כגון הסיומת "ות". יש שני סוגים עיקריים של מורפמות, מורפמות של נטייה ומורפמות של גזירה (‎Verhoeven‎ & ‎Perfetti‎, ‎2003‎). מורפמות של נטייה מסמנות מספר, מין, גוף או זמן, כמו בהפיכת "הלך" ל"הלכתי", וההבדל שהן יוצרות הוא דקדוקי ולא הבדל במשמעות. מורפמה של גזירה משנה את משמעות המילה ולעיתים קרובות הופכת פועל לשם עצם או שם תואר לשם עצם, כמו ביצירת ‎happiness‎ מן המילה ‎happy‎. בעברית הגזירה נעשית בשתי דרכים. גזירה קווית היא תוספת מורפמה שאינה משנה באופן מהותי את צלילי המילה, כמו בגזירת "עיתונאי" מ"עיתון". גזירה משורגת נעשית באמצעות שילוב אותיות שורש במשקלים ובבניינים, כגון "מכתב, כתובה, כתבה, לכתוב, התכתב". אותיות השורש מרכיבות מורפמה אחת והן משורגות בין אותיות התבנית, כלומר המשקל או הבניין, שהיא מורפמה נפרדת.

למבנה המורפולוגי יש משמעות פסיכולוגית והוא מסייע בעיבוד שפה דבורה וכתובה. רוב המחקר המוקדם נעשה במבוגרים והעלה שתי השערות מרכזיות. לפי השערת הפירוק המורפולוגי, הקורא מנתח תחילה את המילה למרכיביה ומחפש במאגר הידע את משמעות מורפמת הבסיס, וממנה הוא מגיע למשמעות המילה השלמה, כך שהמאגר כולל ייצוג של מורפמות (‎Taft‎ & ‎Forster‎, ‎1975‎). לפי מודל הייצוג המלא, המאגר מייצג את המילה השלמה ולא את המורפמות (‎Butterworth‎, ‎1983‎). שתי ההשערות נבחנו בעיקר באנגלית, שהמורפולוגיה שלה מוגבלת בהשוואה לעברית. כיום רוב החוקרים סבורים שקריאה בשפות אלפביתיות כרוכה בגישה לחלקי המילה וגם בגישה למילה השלמה, ושני סוגי הזיהוי מזינים זה את זה (‎Diependaele‎, ‎Grainger‎, & ‎Sandra‎, ‎2012‎). חוקרי עברית אימצו הנחה זו בקלות יחסית ונמצאו לה עדויות. כאשר מוצגת מילה מטרימה שחולקת שורש עם מילת המטרה, למשל "רכיבה" לפני "רכבת", היא נקראת מהר יותר מאשר לאחר מילה לא קשורה (‎Frost‎, ‎Forster‎, & ‎Deutsch‎, ‎1997‎). ההטרמה המורפולוגית אינה זהה להטרמה פונולוגית, אורתוגרפית או סמנטית, ולמורפמה יש אפוא מעמד משלה במאגר.

סיכום של הפרק:

קוה, ג. (2019). עיבוד מורפולוגי בדיסלקסיה. בתוך: להבין דיסלקסיה (עמ' 103-122). רעננה: האוניברסיטה הפתוחה.